האברבנאלעיתוי הבקשה של בני גד וראובן
"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד, וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה"
במדבר, פרק ל"ב, פסוק א'
הבקשה והתנאי
בפרשתנו מסופר על בקשת בני ראובן וגד, לנחול את חלקם בעבר הירדן המזרחי, הארץ שכבשו בני ישראל בהנהגת משה רבינו, מידי מלכי האמורי סיחון ועוג.
את בקשתם הם מנמקים בכך שיש להם "מקנה רב", ושטח זה מתאים ביותר למקנה.
למעשה, משה רבינו קיבל את בקשתם, בתנאי שיעברו חלוצים לצאת למלחמה בראש בני ישראל, בכיבוש עבר הירדן המערבי.
ואכן כך היה, כפי שמתואר באריכות בספר יהושע1.
למה רק אחרי המלחמה?
וצריך להבין: לכאורה, פסוקים אלו באים לספר מה עלה בגורל הכיבושים של ארץ סיחון ועוג, ומה עשו אִתָּם בני ישראל. ואם כן, מהי השייכות של בקשת בני ראובן וגד לפרשתנו? הרי ראוי היה יותר לכתוב על כך בפרשת "חוקת", מיד אחרי המסופר שם2 על הכיבוש של ארץ סיחון ועוג, שאז היו צריכים בני גד ובני ראובן לבקש את הארץ הזאת לנחלה!
מדוע חיכו בני גד ובני ראובן עד אחרי מעשה בלעם, חטא בני ישראל, מעשה פנחס ומלחמת מדין, ורק אז ניגשו לבקש את נחלתם באזור שעל כיבושו מסופר לפני שתיים וחצי פרשיות?
עת לתכנן את העתיד
ההסבר הוא, שאכן רק כאן, אחרי מלחמת מדין, התחדש הדבר שהביא את בני גד וראובן לבקש ממשה רבינו לנחול את ארץ האמורי.
בפרשתנו התורה עוסקת בפירוט רב בחלוקת השלל ממלחמת מדין, בין בני ישראל ובין יוצאי המלחמה, כולל תיאור מדויק כמה שלל מן הבהמה לקחו בני ישראל מערי המדיינים.
ומיד אחר-כך באים דברי בני גד ובני ראובן: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא, וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה"3.
ניכר בבירור, כי לפנינו סיבה ותוצאה. בקשת בני גד ובני ראובן, לא באה בחלל ריק אלא רווחי המלחמה האחרונה, הם שגרמו להם להתחיל להרהר בעתידם. ועם עומס המקנה שהיה להם עוד קודם, ובתוספת השלל הרב מהמלחמה האחרונה, הם כבר היו חייבים לדאוג לעצמם ל'ארץ מקנה', המתאימה לגידול העדרים הגדולים שלהם. לכן, רק אחרי מלחמת מדין, מגיעה בקשתם הייחודית, ו'לא נכתב שלא במקומו - כי את הכל עשה הא-לוהים יפה בתורתו'4.