מה עניין נדרים אצל מיתת משה?

איש כי ידור נדר

בפרשה הקודמת, פרשת פנחס, מסופר כי הקדוש-ברוך-הוא הודיע למשה רבינו שמותו קרוב. מטרת ההודעה הייתה כדי שמשה יוכל לסדר את ענייני הנהגת העם, ולסיים את מילוי המשימות האחרונות שלו לפני מותו. ואכן, משה פנה למנות לעצמו יורש, ולאחר מכן ציווה וזירז את ישראל על הקרבת הקורבנות שיסייעו לעם ישראל להתקשר עם הקדוש-ברוך-הוא גם לאחר מות משה. בהמשך, משה רבינו נוקם את נקמת ה' מאת המדיינים.

באמצע הנושאים אלו, מופיעה פרשת הנדרים. ונשאלת השאלה: כיצד קשורה פרשת נדרים לכל הרצף? מה עניין נדרים למות משה, ומדוע נכתבה פרשה זו דווקא כאן?

שיטת ה'אבן עזרא'

ה'אבן עזרא'¹ עונה על כך, שהציווי של משה לראשי המטות בעניין דיני נדרים, אכן כלל לא היה כאן. לשיטתו, הציווי הזה נאמר רק לאחר מלחמת מדיין, ולאחר בקשתם של שניים וחצי השבטים לנחול בעבר הירדן המזרחי.

ה'אבן עזרא' מבסס את שיטתו על ביטויים דומים המופיעים בפסוקים אלה ובהמשך הפרשה. כאן נאמר: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"², ובהמשך הפרשה נאמר: "וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"³. מכאן ששני הדיבורים הללו הם בעצם דיבור אחד שנאמר שם - ומפורט בהרחבה כאן.

לפי זה, דיני נדרים נאמרו בהקשר זה בעקבות האמירה של משה לשניים וחצי השבטים "וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ"⁴, ואגב כך פירט משה את דיני נדרים העוסקים בחובת האדם לעמוד בדיבורו.

מינוי מומחים חדשים להפרת נדרים

ואולם קשה לקבל את ההוכחה של ה'אבן עזרא'. וכי איזו רְאָיה יש מהדמיון בין הלשונות?! הרי גם קודם למלחמת מדיין, נקראו מנהיגי השבטים 'ראשי המטות', והיה ראוי להזהיר אותם שיעמדו בדיבורם.

מה גם שעקרונית יש ללכת לפי הדעה ש"יש מוקדם ומאוחר בתורה", ודברי התורה כתובים לפי הסדר הכרונולוגי של המאורעות.

לכן יש להציע הסבר שונה:

כל הדינים שלימד משה את ישראל במדבר, כבר נאמרו לו במעמד הר סיני, אלא שמשה סידר את הדברים ולימדם לישראל במשך כל ימי המדבר בצורה מסודרת, ובמקום הראוי לכל דין 'דָבר דָּבוּר על אופְניו'⁵.

עד כה משה לא פירט לישראל דיני נדרים והפרתם, אלא כל אדם שרצה להפר את נדרו היה פונה למשה שהיה המומחה היחיד בדורו, והוא היה מפר את הנדרים ומתיר כל ספק שהיה בדבר. כעת כשמשה עומד לפני מותו, ועליו למנות מומחים שיחליפו אותו בדיני הפרת נדרים, לכן דווקא כעת הוא פונה לראשי המטות ומלמד אותם - "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר וגו'"⁶.

1. על פרק ל’, פסוק ב’, דיבור-המתחיל: “ראשי המטות”. ↩

2. פרק ל’, פסוק ב’. ↩

3. פרק ל”ב, פסוק כ”ח. ↩

4. שם, פסוק כ”ד. ↩

5. משלי, פרק כ”ה, פסוק י”א. ↩

6. פרק ל’, פסוק ג’. ↩