גזר-דינן של בנות מדיין

מדוע טעו פקודי החיל?

בפרשתנו נוקמים בני ישראל את נקמת ה' מאת המדיינים, מפני שהחטיאו אותם בעוון 'בעל פעור'. משה אוסף שנים-עשר אלף לוחמים, אלף מכל שבט, ובראשם פנחס. שנים-עשר אלף הלוחמים אכן נוקמים את נקמת ה', וכובשים את מדיין וממיתים כל זָכָר.

כאשר הלוחמים שבים משדה הקרב, הם נתקלים להפתעתם בקצפו של משה - "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר, וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'".

ראוי לבאר מה הייתה טעותם של פקודי החיל? מדוע טעו בה? ועל מה יצא קצפו של משה עליהם?

"והכית את כל זכורה לפי חרב"

דרכן של מלחמות היא, שאין הנשים יוצאות לקרב אלא רק הגברים הם אלו שנלחמים. לכן דרך הלוחמים הייתה לפגוע רק בלוחמים הגברים שכנגדם ולא בנשים. דרך זו איננה מנהג בעלמא, אלא גם מפורשת בתורה בספר 'דברים' (פרק כ', פסוקים י'-י"ד): "כי תקרב אל עיר… כל שללה תבוז לך"¹.

על פי הדברים הללו, נראה שפקודי החיל אכן פעלו כראוי, אם-כן מדוע יצא קצפו של משה עליהם?

בנות מדיין

אכן צדקו פקודי החיל שבדרך כלל אין להרע לנשים במלחמה לפי שהן לא הרעו ולא נלחמו, ולכן לא היכו בהן.

יוצאת מן הכלל היא מלחמת מדין. הסיבה שמלכתחילה יצאו ישראל למלחמה, היא בגלל בנות מדין שבכוונת מכַוון פיתו את בני ישראל לחטאי גילוי-עריות ועבודה זרה. על הנשים הללו אי-אפשר לומר שהן לא הרעו לישראל ולא פגעו בהם, ולכן במקרה הזה גם גזר-דינן של נשות מדין הרשעוֹת היה גזר-דין מוות, כפי שנגזר על הגברים המדיינים.

1. ספר דברים, פרק כ’, פסוקים י’ - י”ד. ↩