מלחמת מדין – נקמת ה'

"חוקת התורה" או מצוה מחודשת

התורה מפרטת את תהליך הטהרה הנדרש כדי לטהר את השלל ממלחמת מדין. אלעזר הכהן הגדול, הוא האחראי על טיהור השלל. אלעזר מדגיש שאין זו מצוה מחודשת, אלא ש"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"¹.

אלא שאם נתבונן במלחמות שנלחמו ישראל עד כה - נגד עוג מלך הבשן ונגד סיחון מלך האמורי, נגלה שזוהי הפעם היחידה שישנו ציווי לטהר את שלל המלחמה. אם זו איננה מצוה מחודשת, מדוע לא נעשה כך גם במלחמת סיחון ועוג?

היתר מיוחד

כך כותבת התורה בספר 'דברים' (פרק ו', פסוקים י'-י"א): "והיה כי יביאך… ואכלת ושבעת". מהפסוקים האלו לומדת הגמרא במסכת חולין² היתר מיוחד, שבכיבוש הארץ יהיה מותר לישראל ליהנות מן השלל אפילו מדברים שאינם כשרים.

הרמב"ם³ הבין את הדין הזה שהוא רק כאשר זהו צורך מבצעי של הלוחמים. אמנם הרמב"ן⁴ חלק על דבריו, והבין שזהו היתר מיוחד שנאמר דווקא בכיבוש הארץ.

מלחמת כיבוש ומלחמת נקמה

מלחמת מדין שונה ממלחמת סיחון ועוג. כיבוש מדין כלל לא היה בתוכנית ההתנחלות של ישראל. אלא שהמדיינים בעצת בלעם שלחו את בנותיהם להחטיא את ישראל, ולכן הגיע ציווי מיוחד מאת ה': "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים"⁵.

אם כן, מלחמת מדין לא הייתה מלחמת כיבוש אלא מלחמת נקמה, וממילא דיניה שונים ממלחמת סיחון ועוג.

1. במדבר, פרק ל”א, פסוק כ”א. ↩

2. דף י”ז עמוד א’. ↩

3. הלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק ח’, הלכה א’. ועיין בהגהת ה’כסף משנה’ שם. ↩

4. בפירושו על ספר דברים, פרק ו’, פסוק י’. ↩

5. פרק ל”א, פסוק ב’. ↩