צרור דווקא את המדינים

מה בין מדין למואב?

בפרשתנו הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶּה את משה רבינו לצאת למלחמת נקמה במדין, על חטא בעל-פעור.

ונשאלת השאלה:

וכי רק המדיינים אשמים בדבר? הרי בסוף פרשת "בלק"¹ נאמר במפורש "ויחל העם לזנות אל בנות מואב", ורק בהמשך² מסופר על כזבי המדיינית!

אם כן, ברור שעיקר החטא היה עם בנות מואב, והמדייניות היו טפלות לו. ומדוע לא נאמר ציווי לנקום את נקמת בני ישראל גם במואבים?

הבדלים בסיבה ובתוצאה

רש"י נדרש לשאלה זו, והביא³ שתי תשובות:

התשובה הראשונה, היא חילוק בסיבות. בני מואב אכן חששו מפני ישראל, ובצדק. העם שהפיל את חיתתו על מלכי כנען ופְלֶשֶׁת⁴, שָׁכַן כעת צמוד לגבולם ולכן טבעי הדבר שיפחדו, כמאמר הפסוק "אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד"⁵, ולפיכך עשו מה שעשו. למדיינים, לעומת זאת, לא הייתה כל סיבה לחשוש מפני ישראל, שכלל לא התכוונו להתעמת אִתָּם. ומאחר שמעשיהם של המדיינים נבעו משנאה טהורה, הם נענשו על כך.

התשובה השנייה שמביא רש"י, נוגעת לחשש מתוצאות המלחמה. המואבים ניצלו, מחשש לגורלה של רות המואבייה, שמזרעה עתיד לצאת דוד המלך.

ואולם תשובות אלו לא מסַפקות לחלוטין. קשה לומר שלמואבים לא הגיע כל עונש רק מפני שכוונותיהם היו שונות מאלה של המדיינים. וגם ההסבר שכל המואבים ניצלו בזכות רות, הוא הסבר דחוק.

הבדל במעשים בפועל

לכן, יש לפרש שהיה שינוי משמעותי בין המעשים של מדין, לאלה של מואב.

המואביות לא רצו להחטיא את בני-ישראל בעבודה זרה. משעה ששמע בלק⁶ כי בדורו אין לחשוש מישראל, ורק לאחרית הימים יתקיים "דרַך כוכב מיעקב… ומחץ פאתי מואב"⁷, עשה בלק שלום עם ישראל. ובנות מואב החטיאו את ישראל לשם הנאתן.

לא כן המדייניות, שבעצת בלעם החליטו להחטיא את ישראל בעבודה זרה, ולשם כך הן באו במיוחד לערבות מואב, והצטרפו אל בנות מואב במעשיהן. הכל היה תחבולה כדי לגרום לבני ישראל בסופו של דבר לעבוד את בעל-פעור.

לכן אומר הכתוב⁸: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים… כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם". המדיינים השתמשו במעשי נוכלוּת ותחבולות, כדי להחטיא את ישראל, ולכן המלחמה הייתה בהם לבדם.

1. במדבר, פרק כ”ה, פסוק א’. ↩

2. שם, פסוק ו’. ↩

3. פרשתנו, פרק ל”א, פסוק ב’. ↩

4. שמות, פרק ט”ו, פסוקים י”ד-ט”ו. ↩

5. שם. ↩

6. פרק כ”ד, פסוק י”ד ואילך. ↩

7. שם, פסוק י”ז. ↩

8. במדבר, פרק כ”ה, פסוקים י”ז-י”ח. ↩