האברבנאלכיבוש ערד והאמונה בתורה
"וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה"
במדבר, פרק כ"א, פסוק ג'
מתי נכבשה ערד?
"וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה". כיבוש עבר הירדן המערבי, החל למעשה רק לאחר מות משה, וכניסת בני ישראל לארץ בהנהגת יהושע. לכן נראה שפסוקים אלה מתייחסים למסופר בספר שופטים1: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה, עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם, וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה".
ונשאלת השאלה: אם אכן כך הם פני הדברים, כיצד כתב משה את הדברים האלו בתורה? הרי מדובר באירועים שהתרחשו עשרות שנים אחרי מותו!
תורה מן השמים
ואכן, ה'אבן עזרא' מביא דעה, לפיה פרשה זו לא נכתבה בידי משה, "ורבים אמרו כי זאת הפרשה יהושע כְּתָבָהּ". גם מדברי הרמב"ן (בתירוצו הראשון לקושיה זו) "אבל השלים הכתוב להזכיר העניין בכאן", יש להסיק כי הוא סבור שלא משה כתב את הפסוקים האלה אלא יהושע.
אך קשה מאוד לקבל את הפרשנות הזו. התלמוד2 אומר על הכתוב "כי דְבַר ה' בָּזָה"3 - "זה האומר 'אין תורה מן השמים'. ואפילו אמר 'כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה, שלא אמָרוֹ הקדוש-ברוך-הוא אלא משה מפי עצמו'…". קל-וחומר שאי-אפשר לומר שאפילו פסוק אחד מן התורה לא נכתב על ידי משה אלא על ידי מישהו אחר! מה גם שכיבוש ערד המתואר בספר שופטים, היה אחרי מות יהושע. ואם כן, איך ייתכן שנכתב בידי יהושע?!
חיזוק לאמונה
לכן נראה, שכל המתואר בפסוקים המופיעים בפרשתנו אכן התרחש בזמנו של משה. מיד לאחר שהכנעני שָׁבָה שבי מישראל, יצאו ישראל בעקבותיו אל תוך ערי הכנענים, נלחמו בהם, הרגו בהם ושללו מהם ביזה עד חורמה. עם זאת, למעשה בני ישראל לא כבשו את עריהם, כיון שבשלב זה עדיין לא נכנסו אל הארץ כדי לכבוש אותה. ואכן, כיבוש העיר ערד, היה רק עשרות שנים לאחר מכן, בימי השופטים.
עלינו לראות בכך חיזוק לאמונה, שכל מילה בתורה היא אמת מוחלטת שנכתבה מפי הקדוש-ברוך-הוא בעצמו, וחלילה לחשוב שאפילו פרט אחד בתורה איננו מאת ה'. זו גישה מסוכנת, שמנוגדת לאמונה המוחלטת שהתורה היא תורת ה' והיא מחייבת על כל פרטיה ודקדוקיה. שכן, התורה כולה היא דבר האלוקים, היא מושלמת ואין בה שום טעות, וחובה לנהוג על פיה בצורה מלאה.