הפרה כמשל לאומה

מה טעם המצוה?

ידועים דבריו של רש"י על נושא ה'פרה האדומה' "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה": "לפי שהשטן ואומות העולם, מונין [מקנטרים] את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפניי, אין לך רשות להרהר אחריה".

ואולם יש לפרש את המילים "זאת חוקת התורה" בצורה שונה. כבר ביום הראשון בו הוקם המשכן, עשה משה את הפרה, כדי שהכוהנים יוכלו לשרת בקודש בטהרה¹. כעת, לאחר שרבים מישראל מתו בחטא קורח ובמגיפת המתלוננים, ולפני מלחמת סיחון ועוג, בה שוב עתידים רבים מישראל להיטמא בטומאת מת, המלאי של אפר הפרה שהכין משה עומד לאזול, וצריך ללמד את ישראל כיצד להכין אפר חדש למקרה הצורך.

בשונה מרש"י, יש להניח שלמצוות 'פרה אדומה' יש טעם, ועלינו לעמוד עליו². אם כן, מה הם הטעמים למצוות 'פרה אדומה' ופרטיה?

עַם שלא עלה עליו עול אחר

הפרה האדומה היא בעצם קורבן שמביאים הציבור כדי לכפר על העדה. על דרך הרמז, הפרה האדומה היא משל לעם ישראל. בספר הושע³ נמשלו ישראל לפרה - "כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל". כדי לא לדַמות את עם ישראל לפרה סוררת, הפרה האדומה צריכה להיות "תמימה אשר לא עלה עליה עול", ובנמשל, בעם ישראל - שלא היה עליהם עול אלהים אחרים. והפרה צריכה להיות אדומה דווקא, כדי להורות שבני ישראל יגברו על אויביהם ויכבשו את הארץ, ולא יכבוש אותה אדם אחר, כמאמר הפסוק בשיר השירים⁴: "דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה".

כפרה על כלל ישראל

עִם הפרה נשרפו גם עץ ארז ואזוב, רמז לכך שכל ישראל נרמזו בפרה, מהחשובים כארז ועד השפלים כאזוב. ובשריפתה של הפרה נשרפו כל איבריה, וגם זה רמז לכל חלקי עם ישראל. כולם כאחד מעידים כי מצד הדין היה ראוי שהאומה כולה תישרף על חטאיה, הקטנים עם הגדולים.

עבודת הפרה נעשתה מחוץ לבית-המקדש, רמז לישראל שמנודים בטומאתם מן הקודש. והנטהר באפר הפרה היה כמתוודה על חטאו, כאילו אמר: כך ראוי להיות גופי מפני טומאתי. אך לאחר שהיזו עליו את אפר הפרה, יוכל להיטהר מטומאתו ולשוב אל הקודש.

1. הדבר מוכח מדברי המשנה במסכת פרה (פרק ג’, משנה ה’): "הָרִאשׁוֹנָה עָשָׂה משֶׁה". וכאן אלעזר מצוּוה בעשיית אפר הפרה. מה גם שאם עדיין לא עשו את אפר הפרה, כיצד יכלו הכוהנים לשרת בקודש עד פרשתנו. ↩

2. המדקדקים בדברי רש"י יבחינו שגם רש"י אינו אומר שלמצוות 'פרה אדומה' אין טעם, אלא שאומות העולם והשטן משתמשים בה כדי לקנטר את ישראל כי היא נראית כמצוה ללא טעם. ↩

3. פרק ד’, פסוק ט”ז. ↩

4. פרק ה’, פסוק י’. ↩