כבודם של משה ואהרן

מה הקשר בין החטא והעונש?

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם". מפשט הפסוקים נראה, שאילו היו משה ואהרן רק מדברים אל הסלע, הם היו זוכים להיכנס אל הארץ.

ונשאלת השאלה: האמנם ייתכן כי בגלל רגע אחד של טעות, איבדו משה ואהרן את הזכות הגדולה? האם בעבור חטא שכזה, נגזר עליהם עונש חמור כל-כך? מה גם שהקדוש-ברוך-הוא מעניש 'מידה כנגד מידה', כמו שנאמר: "וּלְךָ ה' חָסֶד, כִּי אַתָּה תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ"¹. כאשר הקשר בין העונש והחטא ברור, החוטא מבין שעונשו הגיע בהשגחה פרטית מאת ה'. כאן, לעומת זאת, נראה שאין כל קשר בין חטאם של משה ושל אהרן, לעונש שלא ייכנסו לארץ.

ומִשֶכך, העונש כל כך תמוה, עד שלדעת אחד המפרשים, משה ואהרן לא חטאו כלל. לשיטתו, הסיבה שבגינה לא נכנסו משה ואהרן אל הארץ, לא הייתה בגלל פגם שהיה בהם עצמם אלא משום שבני דורם לא היו ראויים להיכנס לארץ, ומשה ואהרן שהיו מנהיגי הדור, נכללו בתוך אנשי הדור החוטא ולכן לא זכו להיכנס לארץ.

קשר מפורש

שיטה זו אכן עונה על השאלות האמורות, אך פסוקים מפורשים סותרים אותה. לגבי מות אהרן, כתוב: "יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה"², ולגבי משה רבינו נאמר: "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ… וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ… כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ, כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם"³. פסוקים דומים מופיעים גם בספר דברים⁴, מהם עולה במפורש שאהרן ומשה כן חטאו.

כוונות טובות

לכן יש לומר, שהדברים קשורים בעובדה שלמשה ואהרן היה חלק בחטאים שחטאו ישראל. לאהרן היה חלק מסוים בחטא העגל. כוונתו הייתה אמנם לעכב את העם עד שיבוא משה⁵, אך למעשה הייתה לו יד בדבר.

למשה היה חלק בחטא המרגלים⁶. בני ישראל אמרו למשה: "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן"⁷. הם ביקשו תשובות לשתי שאלות - באיזו דרך ייכנסו לארץ, ואלו ערים יכבשו תחילה. אך כאשר משה שלח את המרגלים בפועל, הוא הציב בפניהם מטרה לענות על שש שאלות: "וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה?"⁸, "הַמְעַט הוּא אִם רָב?", "וּמָה הָאָרֶץ… הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה?", "וּמָה הֶעָרִים… הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים?", "וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה", "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ, אִם אַיִן".

כוונתו של משה הייתה טובה, כדי שבני ישראל יכירו את גודל החסד שהקדוש-ברוך-הוא הפליא עִמָּם בכיבוש הארץ, אך תשובת המרגלים פעלה את ההיפך, והֵמֵסָּה את לבב העם, וכך היה למשה חלק בחטא המרגלים.

ועם זאת, התורה תולה את אי-כניסתם של משה ואהרן לארץ בחטא מי מריבה, כדי לחוס על כבודם.

1. תהילים, פרק ס”ב, פסוק י”ג. ↩

2. במדבר, פרק כ’, פסוק כ”ד. ↩

3. שם, פרק כ”ז, פסוקים י”ב - י”ד. ↩

4. פרק ל”ב, פסוקים מ”ט - נ’. ↩

5. ראה בדרשות לפרשת כי-תשא. ↩

6. ראה בדרשות לפרשת שלח. ↩

7. דברים, פרק א’, פסוק כ”ב. ↩

8. במדבר, פרק י”ג, פסוק י”ח והלאה. ↩