הדור ומנהיגיו

מה כל-כך חמור בהכאת הסלע?

כולנו מכירים את ההסבר מדוע לא נכנסו משה ואהרן לארץ ישראל. כאשר בני ישראל ביקשו מים, הורה הקדוש-ברוך-הוא למשה לדבר אל הסלע, אבל משה ואהרן לא דיברו אל הסלע אלא היכו אותו. וכדברי רש"י¹: "לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא ציווה המקום להכותו אלא ודיברתם אל הסלע, והמה דיברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו: שמא צריך להכותו כבראשונה, שנאמר 'והכית בצור', ונזדמן להם אותו סלע והיכהו".

בהמשך דבריו, רש"י² מלמדנו את חומרת הטעות של משה ואהרן: "שאילו דיברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקוּדש לעיני העדה, ואומרים: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו".

ואולם בשיטת רש"י יש קשיים רבים. ראשית, הרי הקדוש-ברוך-הוא אמר למשה: "קַח אֶת הַמַּטֶּה"³. אם כן, ברור מדוע משה חשב שעליו להכות בסלע. שנית, מדוע נענש גם אהרן, והרי הוא לא היכה בסלע? ועוד, לפי זה, כיצד יובנו דבריו של הקדוש-ברוך-הוא בספר דברים⁴ "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן" - איזו מעילה יש בהכאתו של משה בסלע?

מעשה שנחשב 'מעילה'

לכן הולך הרמב"ן בדרכו של רבינו חננאל, שהציע פירוש שונה לדברים. משה ואהרן אמרו לבני ישראל - "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם"⁵. הם לא אמרו "המן הסלע הזה יוציא לכם ה' מים", ומדבריהם משמע כאילו תלו את הנס בעצמם, ובני ישראל ששמעו זאת, היו עלולים להבין כאילו משה ואהרן הם אלו שהוציאו את המים מן הסלע.

הוצאת המים מן הסלע, הייתה כדי ששם ה' יתקדש בעיני בני ישראל, ומשה ואהרן גרמו לכך שזה לא קרה. זהו גם פירוש המילים "אשר מעלתם בי". משמעות המושג 'מעילה' היא שאדם נהנה מההקדש. ואף כאן, הם נהנו, כביכול, מקידוש שמו של הקדוש-ברוך-הוא.

צדיקי עליון

גם לשיטת הרמב"ן קשה. הרי משה ואהרן אמרו "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" בלשון תמיהה. אם כן, ברור שהם לא התכוונו לומר שהם יהיו אלה שיוציאו את המים מן הסלע.

לפי זה יש לומר, כי צדיקי עליון כמשה ואהרן, בוודאי לא חטאו בחטא חמור כל כך שראוי לעונש של אי-כניסה לארץ. כך עולה גם מהפסוקים: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם"⁶, "וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה, וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם"⁷. הווי אומר, העונש של משה ואהרן לא היה באשמתם אלא בעוון בני דורם. וכן מפורש בדבריו של הקדוש-ברוך-הוא: "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ". לא כתוב "לא תבואו" אתם בעצמכם, אלא "לא תביאו את הקהל הזה". ללמדנו, כי מדובר בעוון הדור.

נמצאנו למדים, שכולנו איננו אנשים פרטיים אלא חלק מדור וחלק מֵאוּמָה. ההצלחה של כלל ישראל, היא הצלחתנו - וחטאיהם הם גם חטאינו. קל וחומר למנהיגים שמובילים את העם ומקבלים את כוחם מהיותם משרתי העם, ואם הדור איננו ראוי, גם מנהיגיו ייענשו בעבורו.

1. בפירושו לפרק כ’, פסוק י”א, דיבור-המתחיל “פעמיים”. ↩

2. שם, פסוק י”ב, דיבור-המתחיל “להקדישני”. ↩

3. פרק כ’, פסוק ח’. ↩

4. פרק ל”ב, פסוק נ”א. ↩

5. פרק כ’, פסוק י’. ↩

6. דברים, פרק ג’, פסוק כ”ו. ↩

7. תהילים, פרק ק”ו, פסוק ל”ב. ↩