הלוחות שניתנו בצינעה

מה ההסבר לשינוי?

קבלת הלוחות הראשונים, במעמד הר סיני, הייתה באירוע רב-רושם מלוּוה בקולות וברקים, לעיני כל ישראל. ואילו מעמד קבלת הלוחות השניים, עומד בניגוד גמור למה שהתרחש בעת קבלת הלוחות הראשונים. הפעם הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶּה את משה לעלות להר לבדו - "וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ". ולאחר מכן הקדוש-ברוך-הוא שב ומדגיש: "וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר, גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא".

ונשאלת השאלה: מה ההסבר לשינוי - מדוע הלוחות השניים שאִתָּם ניתנה למעשה כל התורה שמצויה בידינו, ניתנו בהֶצְנֵעַ - למשה לבדו?

להשריש את האמונה

ההסבר טמון בכך שמעמד הר סיני, בו ניתנו הלוחות הראשונים, נועד להשריש בליבותיהם של ישראל את האמונה בקדוש-ברוך-הוא ובנבואה, כאשר פעם אחת יזכו כל ישראל לחזות במראה נבואי, וממילא יאמינו גם בשאר הנבואות שה' יַראה בעתיד לנביאים יחידים. לאחר שהמטרה הזאת הושגה במעמד הראשון, לא היה צורך לחזור על כל זה גם בקבלת הלוחות השניים¹. לכן הפעם ה' מְצַוֶּה את משה: "וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ". והמשך הפסוק בא להרחיב את היריעה, שכן המילים "וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר" רומזות למכובדים שעלו עם משה להר במעמד קבלת הלוחות הראשונים, הלא הם אהרן ובניו ושבעים הזקנים, והמילים "גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא" רומזות לבני ישראל שנהגו בחטא העגל בלי שכל ובלי תבונה, כמו צאן ובקר.

חוסר היכולת להבנה מושלמת

למרות שבמעמד הר סיני, בני ישראל זכו להתגלות אלוקית ישירה, כעבור ארבעים יום בלבד הם סרחו בחטא העגל. גם אהרן שעלה עם משה אל ההר, לא היה נקי לגמרי מנגיעה בחטא העגל, וגם נדב ואביהוא לא נהגו כשורה לאחר מכן, בעת חנוכת המשכן.

נראה כי במעמד הר סיני, איש מבין הנוכחים לא הצליח להשיג את גודל השעה ולהפנים את דבר ה' כראוי. כמובן, הדבר לא נובע מחיסרון ב"נותן התורה", חס ושלום, אלא מהעובדה שאנחנו, המקבלים, מסוגלים להבין ולקלוט רק זעיר-אנפין מגילוי האלוקות. אילו בני ישראל היו משיגים את דבר ה' במתן-תורה בשלימות, הם בוודאי לא היו חוטאים.

חוסר היכולת להבין ולהשיג את דברי התורה בצורה מושלמת, מתבטא גם בעניין הדעות השונות בהלכה.

כך דרשו חז"ל במדרש תנחומא²: "ואם תאמר: הרי זה מתיר וזה אוסר, זה פוסל וזה מכשיר, זה מטמא וזה מטהר, רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר, בית-שמאי אוסרים ובית-הלל מתירין, למי אשמע? אמר הקדוש ברוך הוא: אף על פי כן, כולם ניתנו מרועה אחד, זה משה, שנאמר בו 'וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה'³, שקיבל מיחידו של עולם, ודברים אחדים הם, אלא זה אומר טעם אחד, וזה אומר טעם אַחֵר. לכך נֶאֱמַר⁴: 'כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד'"⁵. הוֵי אומר: התורה שמשה רבינו קיבל מהר סיני, היא "תורה אחת" ואין בה סתירות. ריבוי השיטות והמחלוקות נובע מהיותנו נבראים, בשר ודם, שאיננו מסוגלים להשיג את תורת ה' בשלימות, ולכן "זה אומר טעם אחד, וזה אומר טעם אַחֵר", אך "כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד". ויהי רצון שנזכה לכוון לאמיתתה של תורה.

1. טעם נוסף מובא בדברי חז”ל (מדרש תנחומא, פרשת כי תשא, סימן ל”א. מובא גם ברש”י לשמות, פרק ל”ד, פסוק ג’), ומוזכר בפירוש האברבנאל כאן, והוא, שהלוחות הראשונים שניתנו בפומבי, שלטה בהם עין הרע ונשתברו, ולכן ציווה ה' יתברך למשה שאף אדם לא יהיה נוכח בקבלת הלוחות השניים, והם לא ניתנו בפומבי, וכך לא שלטה בהם עין הרע והם לא נשתברו. ↩

2. פרשת בהעלותך, סימן ט”ו. ↩

3. שמות, פרק ג’, פסוק א’. ↩

4. על-פי קהלת, פרק י"ב, פסוק י"א. ↩

5. ראה גם תלמוד בבלי, חגיגה, דף ג’, עמוד ב’. ↩