מחצית השקל – מצוה לדורות

למה "כי תשא" ולא "שא"?

פרשתנו פותחת בציווי ה' אל משה על 'מחצית השקל': "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ… תְּרוּמָה לַה'"¹.

ונשאלת השאלה:

אם הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶּה כאן את משה, שכל אחד מישראל ייתן מחצית שקל לבניית המשכן, מדוע נאמר "כי תשא את ראש בני ישראל", ביטוי שמשמעו תיאור אירוע, ולא "שָׂא את ראש בני ישראל" במשמעות של ציווי?

המילים שחותמות את נושא 'מחצית השקל' הן: "וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם"². וכאן נשאלת השאלה: כיצד הזיכרון של נתינת חצאי השקלים מועיל לכפר על בני ישראל לדורות, גם שנים רבות לאחר התרומות הללו?

כי = בעבור

ביאור הדברים:

בפתח פרשתנו, עומדים בפני עַם ישראל שני אתגרים - בניית המשכן וכיבוש הארץ³. שתי בעיות מעשיות עומדות בפני משה בדרך לביצוע המשימות הללו. הראשונה - רצונו למְנות את העם, כדי לדעת מהו מספר הלוחמים שעומד לרשותו, והקושי הוא שמניין שכזה עלול להביא 'עין רעה' וצרות על בני ישראל הנִמנים. והשנייה - איסוף חומרים לבניית המשכן. לעניין זהב, נחושת, תכלת, ארגמן ושאר החומרים, משה לא דאג, וסמך על בני ישראל שיתרמו את כל חומרי המשכן, כפי שאכן קרה.

הבעיה הייתה עם הכסף. מטבעות הכסף שימשו את ישראל לקניית סחורות מידי רוכלים גויים שהגיעו אליהם למדבר כדי למכור את מרכולתם. משה חשש שאמנם את כל שאר החומרים, בני ישראל יתרמו בעין יפה, אך כסף שהוא מטבע 'עובר לסוחר', יֶחְסָר.

לכן הקדוש-ברוך-הוא הציע למשה פתרון שיפתור את שתי הבעיות כאחת. ה' הורה למשה למְנות את יוצאי הצבא, וכדי שלא תשלוט בהם 'עין הרע', אמר להם שעליהם לתרום מחצית שקל לבניית המשכן כדי לכפר על נפשותיהם. "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ". פירוש המילה "כי" הוא - "בעבור". בגלל שתמְנה את בני ישראל, יהיה עליהם לתת 'מחצית השקל' כדי לכפר על נפשותיהם.

תרומה לפעילות השוטפת

קודם פרשיית מחצית השקל, למדנו על קורבנות התמיד, ומיד אחריה נלמד על שמן המשחה ועל הקטורת. המשותף לכולם הוא היותם חלק מהפעילות השוטפת של בית המקדש.

תרומות המשכן של הנשיאים ושל העם, היו תרומות חד-פעמיות לבניית המשכן וכליו. לעומת זאת, 'מחצית השקל' היא תרומה שעל כל אחד מישראל לתת מִדֵּי שנה בשנה, כדי לדאוג לפעילות השוטפת של בית המקדש. כך בכל שנה ושנה, מועילה תרומת 'מחצית השקל' להיזכר לטובה לפני ה' ולכפר על הנפשות של בני ישראל.

1. שמות, פרק ל’, פסוקים י”ב - י”ג. ↩

2. שם, פסוק ט”ז. ↩

3. מדובר בתקופה שלפני חטא המרגלים והגזירה על בני ישראל להתעכב ארבעים שנה במדבר. ↩