שמן המנהיגות – והזיקה למשה רבינו

השמן האחד והיחיד

המעשה שחותם את הקדשת הכוהנים לשרת בקודש, הוא משיחתם בשמן המשחה. את השמן הכין משה רבינו על פי הוראות מדויקות של הקדוש-ברוך-הוא, המפורטות בפרשתנו. משיחה של אדם מסוים או כלי מסוים בשמן המשחה, מהווה הוכחה ועדות לכך שהוא נבחר על ידי הקדוש-ברוך-הוא.

על שמן זה, אומרים חכמינו זיכרונם לברכה¹: "רבי יהודה אומר, שמן המשחה שעשה משה במדבר, כמה ניסים נעשו בו… ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים…", "משנגנז ארון [הברית], נגנז שמן המשחה"².

שמן המשחה היחיד שנעשה אי פעם, נעשה על ידי משה רבינו בעת הקמת המשכן. שמן המשחה היה שמן פלאי, שהחזיק מעמד במשך מאות שנים, ורק על-ידו נמשחו מלכי ישראל והכוהנים הגדולים במשך דורות, עד חורבן הבית. אזהרה יתירה נקטה התורה בפרשתנו: "אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר, וְנִכְרַת מֵעַמָּיו"³. אדם שיכין 'שמן משחה' זהה לשמן שרקח משה, דינו מוות!

ונשאלת השאלה:

מדוע נרקח שמן המשחה רק פעם אחת ויחידה? ומהי הייחודיות של אותו שמן, עד כדי כך שציוותה התורה: "וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ"?⁴

שני מסלולים של הנהגה

מי שידקדק במילים, יבחין בלשון החריגה שבה נאמר ציווי הקדוש-ברוך-הוא על עשיית שמן המשחה - "וְאַתָּה קַח לְךָ". כלומר, דווקא "אתה", משה, צריך לקחת את החומרים המפורטים בציווי שלי ולהכין את שמן המשחה.

שני מסלולים של הנהגה נתן הקדוש-ברוך-הוא לישראל. האחת אנושית - הנהגת המלך, והשנייה - הנהגה אלוקית, שהוטלה על כתפי הכוהנים העומדים לשרת ולשמש במקדש. כל אדם מישראל שמגיע למעלה ותפקיד שמצריכים משיחה בשמן המשחה, הַיְינוּ מלך או כהן גדול, חייב להיות מקושר אל הקודש, ולזכור שעליו להנהיג את ישראל על-פי דרך התורה והמצוות.

כל מנהיג הוא ממשיך הדרך

כאשר מלך ישראל או הכוהן הגדול נכנס לתפקידו, הוא נמשח בשמן שרקח לא אחר ממשה רבינו עליו השלום, אדון כל הנביאים, שהתורה ניתנה מה' לישראל על ידיו. משה רבינו שימש מצד אחד כמלך⁵ וכמנהיג הראשון של ישראל, ומאידך ככהן הגדול הראשון ששימש במשכן בשבעת ימי המילואים, קודם שנמשח אהרן.

מעשה המשיחה, מבהיר לאותו מנהיג שהוא למעשה ממשיך-דרכו של משה בהנהגת העם. כך הוא יבין את גודל האחריות שמוטלת על כתפיו, ואת חשיבות המסורת אותה הוא ממשיך.

1. תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י”א, עמוד ב’. ↩

2. שם, דף י”ב, עמוד א’. ↩

3. שמות, פרק ל’, פסוק ל”ג. ↩

4. שמות, פרק ל’, פסוק ל”ב. ↩

5. ראה דברים, פרק ל"ג, פסוק ה': "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ”, וראה בפירוש האבן עזרא שם (דיבור-המתחיל “מלך”) שפסוק זה נאמר על משה רבינו, ועיין גם בפירוש הרמב”ן שם (דיבור-המתחיל “ויהי בישורון מלך”) שהזכיר דעה זו. ↩