הטיעונים החזקים בתפילת משה
"וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהָיו"
שמות, פרק ל"ב, פסוק י"א
שלוש שאלות בפשט
לאחר מעשה עגל הזהב התפלל משה רבינו לפני הקדוש-ברוך-הוא כדי לעמוד על משמעות הדברים, נציג כמה שאלות בתפילתו של משה, ומתוך התשובות נבוא לביאור תפילתו של משה על דרך הפשט.
ראשית, מה פירוש המילים: "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה'"?
שנית, מדוע משה שואל: "לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ"? הרי הוא יודע בדיוק מדוע הקדוש-ברוך-הוא כועס על בני ישראל - בגלל חטא העגל.
שלישית, מדוע אחרי שמשה נראה כמסיים את טענותיו ומבקש "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ", הוא ממשיך: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ"? אם מדובר בטיעון נוסף לרחם על בני ישראל, למה הוא מופיע אחרי הבקשה "שוב מחרון אפך", ולא לפניה? בנוסף, לכאורה גם עצם העלאת זכות אבות, לא רלוונטית כאן, הרי אם ישראל לא המשיכו בדרך אבותיהם אלא הפכו לעובדי אלילים, מדוע שזכות אבותיהם תגן עליהם?
אין צידוק לכיליון
אלא שאת המילה "וַיְחַל", יש לפרש מלשון חולי. ופירוש הביטוי "פני ה'" הוא - כעסו של הקדוש-ברוך-הוא1. כלומר, כאשר משה ראה את כעסו של הקדוש-ברוך-הוא ושמע שברצונו לכַלות את ישראל עַמו, חס וחלילה, נעשה משה חולה מרוב צער בשל "פני ה'" - בגלל חרון אפו של ה'. (פירוש נוסף: משה חלה מצער, והתחנן לפני חרון-אפו של ה' שלא יכַלה את ישראל.)
משה פונה אל הקדוש-ברוך-הוא ומבקש ממנו לנהוג עִם ישראל בדרך המשפט ולא בחרון-אף. לכאורה היה מקום לחשוב, שמִן הדין בני ישראל ראויים לכיליון, חס וחלילה, ומשה מבקש עליהם רחמים, אבל לא זה היה המצב. החוטאים בחטא העגל, היו רק ה'ערב רב', ואילו חטאם של ישראל היה רק שהוסתו על ידם או שלא מיחו בידם. ודאי שיש כאן חטא, אבל הוא לא חמוּר עד כדי כְּליה. לכן פונה משה אל הקדוש-ברוך-הוא, ואומר: "לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה"?! הרי "עמך אשר הוצאת ממצרים" בניסים ונפלאות, הם ישראל, ולא ה'ערב רב', ואם כן, מדוע בכעסך על ה'ערב רב' שחטאו, תכַלה גם את "עמך" שאינם ראויים לכְּליה? וכטענתו של אברהם אבינו בשעתו - "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע"?!2
הטיעון של זכות האבות
כאן הסתיימו טיעוניו של משה על כך שאין לכַלות את ישראל מצד הדין, וכעת הוא פונה לטיעון אחר, מצד ההיגיון ולא מצד הצדק. באזכור זכות האבות, אברהם יצחק ויעקב, משה מגיב לדברי ה' על רצונו לכַלות את ישראל, ולהפוך את משה עצמו "לגוי גדול". משה מזכיר אלו שלושה אבות קדושים היו לבני ישראל, ואלו שבועות נשבע להם הקדוש-ברוך-הוא, ובכל זאת כעת ה' רוצה לכַלות את זרעם. אם כן, מי עָרֵב שעתידו של 'הגוי הגדול' שיֵצֵא מזרעו של משה יזכה לעתיד טוב יותר מזה של בני ישראל, צאצאי האבות הקדושים?3 ומה יהיה אם זרעו של משה יחטאו בעבודת אלילים או בעוון אחר, האם זכותו של משה תעמוד להם יותר מזכות האבות לבני ישראל?!
לפי דברי חכמינו זיכרונם לברכה4, משה השתמש כאן גם בטיעון הבא: "אמר רבי אלעזר, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, ומה כסא של שלש רַגְלַיִם [המבוסס על זכות שלושת האבות] אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחת [המבוסס על הזכות של משה לבדו] - על אחת כמה וכמה". ואכן, ה' קיבל את דבריו המנומקים של משה: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ"5.
האברבנאל