צדיק לכל אורך הדרך

האם אהרן חטא?!

בדרשה הקודמת הוסבר, שחטאם של בני ישראל במעשה העגל, לא היה חמור כל-כך כפי שהדברים נראים מפשט הכתובים, ולמעשה נבע מטעות, ולא היה במזיד. עם זאת, היינו מצפים שאהרן שהיה נביא ועתיד להיות הכהן הגדול, יעמיד את העם על טעותו וימנע ממנו לחטוא. קל וחומר שלא היינו מצפים שאהרן ישתף פעולה עם החוטאים. אם כן, מהו ההסבר העומד מאחורי מעשיו של אהרן בחטא העגל?

מסירות-הנפש של חור

גם אם נניח שלבני ישראל הייתה סבלנות של כמה שבועות, מאז שמשה עלה להר ועד שעשו את העגל, נראה שלאור ציפיותיהם שמשה ישוב חיש מהר, הרי מהרגע שלפי דעתם משה בושש לבוא, הם נקהלו על אהרן שוב ושוב בבקשה "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ". במשך ימים ארוכים, עמד אהרן בפני לחצם של בני ישראל, בלי לדעת מתי משה אכן ישוב, ומתי המתח הזה יסתיים.

וכך אומר המדרש¹: "אותה שעה עמד עליהם חוּר ואמר להם: "קְצִיעֵי צַוָּארַיָא², אין אתם נזכרים מה ניסים עשה לכם הקדוש ברוך הוא?! מיד עמדו עליו והרגוהו. נִכַּנְסוּ על אהרן, שנאמר: "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן", ואמרו לו: כשם שעשינו לזה, כך אנו עושים לך". המדרש מצייר מציאות מזעזעת, וממחיש בפנינו את הקושי הגדול שבפניו ניצב אהרן, אך מצד שני, היה מצופה שאהרן ימסור את נפשו, ובשום אופן לא יסייע לעם לחטוא.

המאמצים הרבים להרוויח זמן

אכן, אהרן היה צדיק לכל אורך הדרך, וחס ושלום לומר שחטא. אם כן, מדוע נראה שאהרן שיתף פעולה עם העם?

ההסבר לכך הוא, שלאהרן היו שתי כוונות במעשיו. הראשונה הייתה להרוויח זמן, בתקווה שמשה יחזור ויעמיד אותם על טעותם. לכן הוא ביקש מבני ישראל את התכשיטים של נשיהם ובנותיהם, במחשבה שהנשים והבנות לא ימהרו לעשות זאת, וכך הדבר יתעכב. גם לאחר שהעם כבר הביא את הזהב, אהרן האריך במלאכה כדי למשוך את הזמן. בתחילה השליך אהרן את הזהב לאש³, ולאחר מכן צייר בחֶרֶט צורת עגל קטן. אלא שבסופו של דבר, לא הועילו העיכובים של אהרן, "וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה". כוונתו השנייה של אהרן הייתה להוכיח לעם, איזו טעות הם עושים. אהרן התאמץ כדי ליצור את 'הפסל המושלם', כדי שכאשר בני ישראל יראו שהוא אינו אוכל קורבנות ולא נענה לבקשות, הם יודו בטעותם. אם אהרן היה יוצר פסל לא מוצלח, בני ישראל היו תולים את חוסר יכולתו של העגל במעשיו של אהרן, ולא בטעות שלהם. אלא שה'ערב רב' ברוב טיפשותם, כלל לא בדקו אם יש בעגל שמץ של אמת, אלא מיד קמו ואמרו: "אֵלֶּה אֱ-לֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל"⁴. בניסיון למזער נזקים, אהרן בנה מזבח ואמר: "חַג לַה' מָחָר" - חג לה', לא לָעֵגל! אהרן קיווה שה' יודיע למשה על חטאם של ישראל, ומשה ימהר לשוב, אלא שה'ערב רב' השכימו קום עוד לפני אהרן ולא חיכו לו, אלא - "וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים, וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק".

ונסיים בדברי המדרש⁵: "בשעה שאמרו ישראל לאהרן: 'קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים', אמר להם: 'פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב'. אמר להם: 'אני כהן, אני אעשה אותו ומקריב לפניו', והוא לא נתעסק אלא לעכבן עד שיבוא משה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'אהרן, יודע אני היאך הייתה כוונתך, חַיּיֶךָ אין אני משליט על קרבנותיהן של בָּנַיי אלא אתה'".

1. 'שמות רבה' פרשת כי תשא, פרשה מ”א, פיסקא ז’. ↩

2. פירוש: קצוצי צווארים. כלומר, חסרי ראש, במובן של חסרי זיכרון ותבונה. ↩

3. ראה שמות, פרק ל”ב, פסוק כ”ד. ↩

4. שם, פרק ל”ב, פסוק ד’. ↩

5. 'שמות רבה' כי תשא, פרשה ל”ז, פיסקא ב’. ↩