האברבנאלבין 'שונאי' ל'אוהבי'
"לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי"
שמות, פרק כ', פסוק ה'
למה להעניש בנים בעוון אבות?
הדיבר השני מעשרת הדיברות, עוסק באיסור עבודה-זרה. זהו עוון חמור עד כדי כך, שעליו אמר הקדוש-ברוך-הוא "כִּי אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵ-ל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי".
ונשאלת השאלה:
אין ספק שעוון עבודה זרה הוא עוון חמור ביותר, אך מדוע שבנים יומתו בעוון חטאיהם של אבותיהם? לכאורה היה מן הראוי, שבן שמוסיף לחטוא כאביו - יומת, אבל לא בעוון אביו, אלא בעוון חטאיו שלו עצמו! ואם הבן יחזור בתשובה ולא יתנהג כאביו החוטא, מדוע שייענש?!
פקידה = זכירה וענישה
הסבר אחד לדברים, הוא על-פי שיטת ה'אבן עזרא' שמשמעות המילה "פוקד" היא "זוכר". כלומר, הקדוש-ברוך-הוא הוא אֵ-ל רחום וחַנון, המנהיג את עולמו במידת הרחמים, אבל כאשר אדם חוטא חטא כל-כך חמור כמו עבודה זרה, ובמקום לעבוד את ה', הוא פונה לעבוד אלהים אחרים, הכללים משתנים. הרי אנו בניו של הקדוש-ברוך-הוא שכרַת אִתָּנוּ ברית, ואוהב אותנו אהבת נפש. והנה קם אחד מישראל ופונה לעבוד אלהים אחרים.
במקרה כזה, מתעוררת קנאתו של הקדוש-ברוך-הוא - "כִּי אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵ-ל קַנָּא". ובעוד שבכל חטא אחר, היה נוהג במידת החסד וזוכר את חסדי האבות של החוטא ומרחם עליו, בעבודה זרה הקדוש-ברוך-הוא זוכר דווקא את עוונות אבותיו, כדי שלא יעלו חסדיהם לפניו, ונוהג עם העובד עבודה זרה במידת הדין.
חסד לאלפי דורות
הסבר נוסף הוא על-פי שיטת הרמב"ן, שהמשמעות של 'פקידה' היא עונש. הרמב"ן סבור, שאכן יש מציאות שבנים נענשים בעוון אבותיהם, אבל מדובר רק בבנים קטנים שאינם בני זכויות או בני עונשין מצד עצמם, ונחשבים כאבריו של האב ולכן נענשים בעוונו.
לכן נאמר: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" - עד ארבעה דורות מהאדם החוטא, ייתכן שצאצאיו הקטנים של אדם ייענשו בגין עוונותיו, אך את הדורות הבאים החוטא כנראה כבר לא יראה, לא יהיה לו קשר אִתָּם והוא לא יחוש קירבה אליהם, ולכן הם לא ייענשו בעוונו.
כמובן, כל הדברים האלו נאמרים רק "לְשֹׂנְאָי", הם אלה שעבדו עבודה זרה. ואילו על הצדיקים, לעומת זאת, נאמר בפסוק הבא: "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים, לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי". את זכויות הצדיקים הקדוש-ברוך-הוא לא מגביל לדורות שהכירו אותם בחייהם, אלא ממשיך אותן בחוט של חסד אלפי דורות קדימה.