העיתוי הנכון ליישום עצת יתרו

משה לא חשב בעצמו על הרעיון?!

פרשתנו פותחת בבואו של יתרו חותן משה ממדין למחנה ישראל. יתרו הבחין בעומס הרב שמוטל על כתפיו של משה כשופט את העם, לכן יעץ למשה למנות שופטים נוספים כדי שיעשו חלק מהעבודה במקומו ויָקֵלו עליו. משה הסכים לעצת יתרו, ומינה 'שרי אלפים', 'שרי מאות' וכו'. והסיפור כולו תמוה מאוד: כל ילד יודע שאיש אחד לא יכול לנהל לבדו את העימותים והמשפטים של בני עָם שלם. אם כן, מדוע משה לא חשב בעצמו על הרעיון הפשוט של יתרו, למנות עוד שופטים רבים?

מלך, שופט, רב ונביא

הסבר הדברים: כאשר יתרו שואל את משה "מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם"¹, משה מפרט את ארבעת התפקידים שהוא ממלא.

התפקיד הראשון הוא נביא - "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱ-לֹהִים"². התפקיד השני הוא מלך - "כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי"³. כלומר, קביעת תקנות בעניינים ציבוריים שקשורים למחנה ישראל, חנייתו ומסעותיו וכו'. התפקיד השלישי, הוא שופט ודיין - "וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ"⁴.ותפקידו האחרון של משה, הוא רב, תלמיד-חכם המלמד תורה לישראל - "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱ-לֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו".

יתרו מודה למשה שרק אדם אחד יכול וצריך להיות המלך. גם בעניין הנבואה אין למשה מחליף, וגם את התורה איש לא יכול ללמד במקומו, שהרי הוא זה שמקבל את הציוויים ישירות מאת ה'. עצתו של יתרו היא רק בקשר למשפט, והוא מייעץ למשה למנות דיינים שיכריעו בדינים הפשוטים, הפחות מורכבים. זהו פירוש דבריו של יתרו: "הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱ-לֹהִים" - כנביא, "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת" - זה לימוד התורה, "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ" - לעניין הנהגת המחנה כמלך. רק לעניין המשפט, יתרו מייעץ: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם, אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע… וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם".

"המשפט לאלוקים הוא"⁵

ואכן, אין ספק שמשה חשב על הרעיון של יתרו קודם לכן, אלא שעמד בפניו מחסום אחד. משה שפט את העם על פי הדינים שהקדוש-ברוך-הוא לימד אותו במרה⁶, ודינים אלו לא נועדו להימסר לעם כעת, אלא רק בקבלת התורה במעמד הר סיני⁷. מינוי שופטים בשלב זה, קודם קבלת התורה, פירושו מתן אפשרות לאנשים לשפוט על פי אומדן דעתם וסברתם. שיטה כזאת היא פתח למריבות, למחלוקות וקטטות. הרי כל בעל-דין שיפסיד בדינו, יטען מיד כנגד הדיין: מניין לך לחייב אותי ולזכות אותו? הרי שופט אחר היה פוסק מסברתו בדיוק להיפך?!

משה לא חשב לשפוט את העם לבדו לנֶצח, אלא רק עד קבלת התורה, שאז יהיו כללי הפסיקה וחוקי התורה ידועים לכולם ומוסכמים על כולם. יתרו שלא ידע על מעמד הר סיני הצפוי, ועל התוכניות של משה בסוגיית מינוי השופטים, תמה על ההתנהלות של חתנו. ובסופו של דבר, משה אכן קיים את עצת חותנו רק לאחר מעמד הר סיני, כפי שתכנן מלכתחילה.

1. שמות, פרק י”ח, פסוק י”ד. ↩

2. שם, פסוק ט”ו. ↩

3. שם, פסוק ט”ז. ↩

4. שם, שם. ↩

5. דברים, פרק א’, פסוק י”ז. ↩

6. ראה תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ”ו, עמוד ב’: "עשר מצוות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם". ↩

7. כי רק לאחר מעמד הר סיני, נצטווה משה “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות, פרק כ"א, פסוק א'). ↩