נחלה מבוהלת

אכיפה בררנית?!

כאשר בני גד ובני ראובן ביקשו לא לעבור אל הארץ המובטחת ולהישאר בעבר הירדן, משה רבינו השווה את בקשתם לרצונם של המרגלים לא להיכנס לארץ ולהישאר במדבר, ואף הזכיר להם את המחיר הכבד שבני ישראל שילמו כתוצאה מחטא זה - עיכוב של ארבעים שנה תמימות בדרך אל הארץ.

אם כן, מדוע בסופו של דבר, בני גד ובני ראובן השיגו הסכמה לבקשתם שלא להיכנס אל הארץ ולהישאר בעבר הירדן (תמורת התחייבות ללכת חלוצים בראש מחנה המלחמה), ואילו בקשתם של המרגלים שלא להיכנס לארץ, לא רק שלא נענתה אלא שהם נענשו על כך בחומרה?

תכלית הבריאה

עיקר הכוונה האלוקית בבריאת העולם הזה, היא שבני ישראל יעסקו בו ב'עבודת הבירורים'. לצורך זה, כל אחד ואחת מישראל צריכים לבוא במגע עם גשמיות העולם.

כאשר המרגלים חזרו מסיורם בארץ, הם נבהלו מהמחשבה על כך. היה להם נוח לשבת במדבר, בו כל צורכיהם סופקו בניסים, וכל היום כולו הם עסקו רק בדבֵיקות בה' והגו בתורתו. חטאם הגדול היה בדיוק בנקודה זו. הם התכחשו לכוונה העליונה שלשמה נברא העולם, ולא רצו שום נגיעה ושייכות לענייני העולם. ועל זאת נענשו באופן חמור כל כך¹.

ואילו בני גד ובני ראובן, לא דרשו להתנתק מן העולם לגמרי, אלא רק לעבוד בעבודה שלא דורשת מהם את כל כוחותיהם וזמנם, כדי שאת רובו של היום, יוכלו להקדיש לעבודת ה'. ומאחר שלא דרשו התבודדות מוחלטת מן העולם, לא רק שלא נענשו על בקשתם, אלא שהיא אכן התמלאה, ובסופו של דבר הם קיבלו את הנחלה שאותה הם ביקשו².

יתרון הארץ

ועם זאת, בהתיישבות בעבר הירדן ובעיסוק ברעיית הצאן, אין היתרון הגדול שיש בישיבה בארץ ישראל, למרות שהיא דורשת מהאדם יותר השקעה וכוחות. לכן ארץ ישראל היא תכלית הכוונה, והיא הארץ אותה בחר הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל. לפיכך נאמר בספר משלי³ על נחלת בני גד ובני ראובן⁴: "נחלה מבוהלת בראשונה, ואחריתה לא תבורך". וזו גם הסיבה לכך שבני גד ובני ראובן היו הראשונים מבין שבטי ישראל שיצאו לגלות.

ההוראה מכך, בלשונו של הרבי מליובאוויטש⁵: "אשר לא כדעת הטוענים שמוטב להם להסתגר בד' אמותיהם, ולשם מה עליהם לילֵך למקום רחוק דווקא, אלא צריך לֵידַע, שאף שנקל יותר להישאר בד' אמותיהם - מכל-מקום, אין זו תכלית הכוונה⁶. אלא הכוונה היא לנסוע בשליחוּת למקום רחוק - ולהפיץ המעיינות חוצה!"⁷

1. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת שלח, דף ל"ו, ג', ואילך. וראה לעיל בפרשת שלח, בדרשה "יתרון הגשמיות". ↩

2. ראה גם 'ליקוטי שיחות', חלק ח', עמוד 186 ואילך. ↩

3. פרק כ', פסוק כ"א. ↩

4. ראה רש"י שם: "שנבהל למהר וליטול תחילה, כגון בני גד ובני ראובן"… "שגָלו כמה שנים קודם שאר השבטים". ↩

5. מאמר דיבור-המתחיל "ומקנה רב" תשכ"א, 'תורת מנחם', חלק ל"א, עמוד 160. ↩

6. ראה גם 'תורת מנחם', חלק כ"ח, עמוד 264. ↩

7. על-פי משלי, פרק ה', פסוק ט"ז. ↩