ריב מול מדון

למה הדבר האחרון?

כאשר בני ישראל כבר עמדו על שפת הירדן, מוכנים ומזומנים להיכנס לארץ המובטחת, נשארו להם עדיין כמה נושאים בלתי פתורים. אחד מהם היה לנקום במדיינים ולהשיב להם מלחמה. מהו הטעם לנקמה במדיינים?

בניגוד למואבים שרצו לקלל ולהחטיא את בני ישראל מפני שפחדו מהם, כמו שכתוב "ויגר מואב מפני בני ישראל"¹, המדיינים התערבו בריב לא להם, וגם נכנסו לעסק בשמחה ובחדווה גדולה, ולכן הצטוו בני ישראל לצאת ולהילחם בהם².

כאשר הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה על משה להילחם במדין, הוא מוסיף ואומר לו: "אחר תיאסף אל עמיך".

ונשאלת השאלה:

מה הקשר בין מלחמת מדין למיתת משה?

אומרים על כך המפרשים³, שמשה רבינו לא עמד וקינא את קנאת ה' במעשה זמרי וכזבי בת-צור המדיינית, ועד שפנחס לא עשה זאת, משה לא קם ועשה מעשה. לכן עדיין לא נִשלם הבירור שמשה היה צריך לעשות במדיינים ולא הסתיים תפקידו בעולם הזה. אך כאשר משה ייצא להילחם במדיינים ולנקום בהם, יסתיים תפקידו בעולם הזה, ולאחר מכן הוא ייאסף אל עמיו.

הגשר לגשמיות

עַם ישראל הִנו נעלה מאוד ברמה הרוחנית, עד כדי כך שאין לו יכולת לקבל השפעות גשמיות, שכן מה לו ולגשמיות נחותה. לכן בני ישראל יכולים לנהוג בדרך של חסד או גבורה רק ברוחניות, אך לא בגשמיות. והסיבה לכך שבכל זאת אנו רואים שיהודי יכול להתנהג בצורה כזו או אחרת גם בגשמיות, היא משום שהקדוש-ברוך-הוא הטביע בבני ישראל שהדברים הגשמיים יגיעו להם על-ידי המקבילה הרוחנית של אותו עניין ב'קליפות' וב'סטרא אחרא'. לדוגמה: כדי לאמץ הנהגה של חסד בגשמיות, יהודי מטה את מידת החסד שבנפשו האלוקית נטייה מסוימת לכיוון הנפש הבהמית, הנפש השייכת לענייני העולם, וכך מתאפשר לו לנהוג בחסד גם בגשמיות⁴.

למגר את 'קליפת מדין'

לפי תורת הסוד, משה רבינו היה מבחינת "חוכמה דקדושה"⁵, וכנגדו עמדה 'קליפת מדין', מלשון ריב ומדון⁶, של צד הטומאה. כאשר משה היה צריך לנהוג באופן של מריבה בגשמיות העולם, הוא השתמש לשם כך ב'קליפת מדין', ועל-ידי-זה הוא בירר אט אט את 'קליפת מדין'⁷, בכך שעשה בה שימוש בעניינים גשמיים בהתאם לכוונה האלוקית העליונה⁸. בסוף ימיו של משה, הבירור הזה הושלם באופן מוחלט, ומעתה לא היה עוד צורך ב'קליפת מדין', שהרי כבר לא נותר במה להשתמש בה. ולכן נשאר רק לנקום את "נקמת מדין" ולשַבר את הקליפה הזו מכל וכל. ולאחר שמשה אכן יעשה זאת, תסתיים עבודתו בעולם הזה, והוא יוכל להיאסף אל עמיו⁹.

1. במדבר, פרק כ"ב, פסוק ג'. ↩

2. לפי רש"י ורבינו בחיי בפירושיהם לבמדבר, פרק ל"א, פסוק ב'. ↩

3. בעל הטורים ו'אור החיים' שם. ↩

4. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת מטות, דף פ"ב, א'. ↩

5. ראה מאמרי אדמו"ר הזקן - תקע"ב, עמוד קנ"ד. ↩

6. ראה זוהר, חלק ב', דף ס"ח, עמוד א'. 'ליקוטי תורה", פרשת מטות, דף פ"ו, א'. ↩

7. בעניין התחלת הכנעתה של קליפת מדין קודם מתן-תורה (באמצעות הודאת יתרו), ראה 'ליקוטי תורה', פרשת מטות, דף פ"ה, ד'. מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ו [מהדורת תשס"ה], חלק ב', עמוד תקצ"ח. וראה מאמרי אדמו"ר האמצעי, במדבר, חלק ה', פרשת מטות, עמוד א'תש"מ, שגמר ההכנעה והביטול של מדין לגמרי נעשה במלחמת מדין. עיין שם. ↩

8. ראה גם מאמר דיבור-המתחיל "החלצו" תשמ"ז, התוועדויות תשמ"ז, חלק ד', עמוד 124. ↩

9. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת מטות, דף פ"ח, א'-ב', וראה מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ו [מהדורת תשס"ה], חלק ב', עמודים תר"ו-תר"ט. ↩