בעל התניאהתעלמות בעקבות התעלות
"וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל"
במדבר, פרק ל"א, פסוק י"ד
שכחה על שום מה?
בני ישראל חזרו מהמלחמה עם מדין, וכל טוב בידם: "וַיִּשְׁבּוּ בני ישראל את נשי מדין ואת טפם, ואת כל בהמתם ואת כל מקניהם ואת כל חילם בזזו"1, "ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח, באדם ובבהמה"2. אך בבואם אל המחנה, במקום לקבל ממשה רבינו יחס הראוי לגיבורי מלחמה, הם מקבלים דברי תוכחה תקיפים. משה קצַף מאוד על כך שבני ישראל השאירו בחיים את נשי מדין, אלו שהחטיאו את בני ישראל!
לאחר מכן, כשמשה בא להורות לחוזרים מהמלחמה כיצד לנהוג בכל הקשור לטהרת הכלים שנלקחו מידי הגויים וכן בנוגע לטהרת האנשים שנגעו בחללים בשדה הקרב, התעלמה (נעלמה) ממנו הלכה מסוימת, ורק אלעזר הכהן שהגיע לאחר מכן, הציל את המצב והזכיר את ההלכה שנשכחה.
רש"י מפרש3, כי הסיבה לכך שההלכה התעלמה ממשה, היא "לפי שבא משה לכלל כעס, בא לכלל טעות, שהתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים"4.
וצריך להבין:
הרי טעמו של משה כשקצף על ישראל היה נכון וצודק, ואם-כן, מדוע נענש על כך?
למעלה מהעולמות
מוסבר על כך בתורת החסידות, שלפי פנימיות הדברים, העובדה שלאחר שמשה קצף התעלמה ממנו הלכה מסוימת, אינהמחייבת שהשכחה הייתה כעונש מפני שקצף על בני ישראל. הקצף מצד משה, קשור לכך שבאותה שעה הוא הסתלק והתעלה לדרגתו הנעלית מאוד, בה אורו הגדול אינו יכול להתקבל בעולמות הנחותים - מחמת מעלתו. לכן התעלמה ממנו ההלכה, כי במצב זה משה לא יכול היה לצמצם את אורו וללמד תורה לבני ישראל. מסיבה זאת, רק אלעזר, שהיה בדרגה רוחנית נמוכה יותר, השייכת אל העולמות, לימד את ההלכה הזו לבני ישראל.
להמשיך לעשות
לאחר שמשה רבינו קצף על פקודי החיל, תוך התעלות למדרגתו שלו, התורה ממשיכה: "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה, זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה"5. המטרה היא, שתורתו של משה תרד אל העולם ותאיר בו, ואת זאת מקיים אלעזר הכהן6 בכך שהוא ממשיך להורות את בני ישראל את המעשה אשר יעשון, כדי להאיר את העולם באור התורה, שהיא המטרה והתכלית של כל הבריאה כולה.