בעל התניאשילוב בלתי אפשרי
"וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל"
במדבר, פרק ל"א, פסוק י"ד
התעלות חדשה?!
בזמן שמשה רבינו קצף על פקודי החיל שחזרו ממלחמת מדין, על שלא השלימו את המשימה והותירו את בנות מדין בחיים, "נתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים"1. משה רבינו לא זכר את פרטי ההלכות לגבי השלל הבא מן המלחמה וטיהורו.
בתורת החסידות מוסבר על כך, כי בשעה שמשה רבינו קצף על פקודי החיל, הוא הסתלק והתעלה למעלתו הרוחנית הגבוהה כפי שהיא בשורש נשמתו, ועקב היותו באותה שעה בדרגה כה גבוהה, הוא לא היה במצב של השפעה לבני ישראל הנמצאים כאן למטה, ולכן התעלמה ממנו ההלכה.
וצריך להבין:
מעלתו זו של משה רבינו, אינה מעלה חדשה שהתגלתה זה-עתה, שהרי משה "הוא הנבחר [בְּחִיר ה'] מכל המין האנושי, אשר השיג מידיעתו [של ה'] יתברך יותר ממה שהשיג או ישיג כל אדם שנמצא או שיימצא. ושהוא… הגיע התעלותו מן האנושות [משה רבינו הגיע לשיא ההתעלות מעל האנושות], עד שהשיג המעלה המלאכית ונכלל במעלת המלאכים"2. אם כן, כיצד השפיע משה תורה והלכה לבני ישראל בכל זמן אחר?
גם 'איש', גם 'אלוקים'
משה רבינו הוא נציגו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם הזה. מתוקף תפקידו, יש לו כוחות מיוחדים שאינם גלויים אצל שאר הנבראים בעולם. כוחות שניתנו לו דווקא מצד גודל מעלת נשמתו, וקרבתו במעלה אל הבורא. כשם שהבורא, בכוחו האין-סופי, יכול לברוא ולהוות את העולם, ועם זאת להיות נעלה ממנו לאין-ערוך ולאין-שיעור, גם משה רבינו, המתואר במדרש כ"מחציו ולמטה איש, ומחציו ולמעלה אלוקים"3 (כלומר, מצד אחד משה רבינו הוא אדם, ילוד אישה, ומצד שני שורש נשמתו נעוץ בעולם האצילות, העולם הנעלה מבין העולמות הרוחניים), יכול לעשות את הבלתי אפשרי, לשלב בין שני המצבים, ולהשפיע מאורו הגדול לבני ישראל, למרות מעלתו ודרגתו העצומה והגבוהה מאוד.
לא לזנוח את העולם
ההוראה מכך לכל אחד ואחת מישראל היא4, כי גם כאשר נמצאים בדרגה הגבוהה ביותר, אין לזנוח את העיסוק בענייני העולם ולעסוק רק בהתעלות עצמית מתוך פרישות מן העולם. הדרך הנכונה היא, לצאת אל העולם ולקיים את ציווי הקדוש-ברוך-הוא לאדם וחווה: "פרו ורבו ומִלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ"5 - לכבוש את העולם במובן הרוחני, ולא להשאיר אף פינה אחת ללא תיקון ובירור, עד להשלמת 'עבודת הבירורים', וקיום ייעודו של העולם להיות דירה לשכינתו של הקדוש-ברוך-הוא.