לשבור את הגאווה
"הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא, וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן"
במדבר, פרק ל"א, פסוק ג'
נקמת ה' או נקמת ישראל?
מלחמה נוספת בפתח. הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה את משה רבינו לצאת ללחום באומה המדיינית, כדי לתת בהם את נקמת ה'. מהו הדבר הרע שעוללו המדיינים שבשלו הם התחייבו כליה מוחלטת בידי בני ישראל, ומהי אותה "נקמת ה'" שאותה בני ישראל צריכים לצאת ולנקום?
אומר על כך המדרש1 ש"הקדוש-ברוך-הוא אמר 'נקמת בני ישראל', ומשה אמר 'נקמת ה"'. אמר לו משה לקדוש-ברוך-הוא: ריבונו של עולם, אילו היינו ערלים או עובדי עבודה זרה2 - לא היו [המדיינים] שונאין אותנו, ועל מה שונאין אותנו? בשביל התורה והמצוות שנתת לנו - [הִלכך] הנקמה שלך. ולכך אמר: 'לתת נקמת ה' במדין', שהעומד כנגד ישראל - כאילו עומד נגד הקדוש-ברוך-הוא".
שנאה מגאווה
ברוחניות, 'מדין' היא קליפה טמאה שעניינה הוא 'שנאת חינם', והדבר מרומז בשמה - 'מדין' מלשון ריב ומדון. 'שנאת חינם' היא תופעה כל-כך חמורה וקשה עד שבגינה חרב בית-המקדש, ובני ישראל יצאו לגלות ארוכה שנמשכת עד ימינו אלה3.
'שנאת חינם' היא דבר חמור מאוד, והיא שקולה כנגד שלוש העבירות החמורות ביותר בתורה, עבודה-זרה, גילוי-עריות ושפיכות-דמים4, כי השנאה והפירוד הם ניגוד מוחלט של הקדושה. המאפיין המרכזי של הדברים שבקדושה, הוא אחדות גמורה, הנובעת מביטולם המוחלט לה' יתברך5. ואילו השנאה נובעת מתחושת מציאות וישות עצמית. כשהאדם רואה את עצמו כחָשוּב יותר מחברו, הוא עלול לשנוא את חברו. ועל אדם שמתגאה, הקדוש-ברוך-הוא אומר: "אין אני והוא יכולין לדור בעולם"6. שכן, כשהאדם מתגאה ורואה את עצמו כמציאות חשובה, אין הוא יכול לחסות תחת כנפיו של הקדוש-ברוך-הוא, בשונה מהדברים ששייכים לצד הקדושה, שהם כאלה מפני ביטול מציאותם וישותם כלפי הבורא.
המציאות האחת והיחידה
למעשה, כאשר אדם חש תחושות של גאווה וישות עצמית ושונא את הזולת, הוא כופר באמיתוּת הקדושה והטוב. לכן נצטוו בני ישראל להשמיד ולבטל מכל וכל את 'קליפת מדין' שהיא הגורמת לכך7. והמלחמה הזו היא "נקמת ה'"8, מכיוון שבפני הקדוש-ברוך-הוא כולם צריכים להיות בביטול מוחלט, וללא שום תחושה של מציאות נפרדת, ככתוב "אתה הָרְאֵתָ לדעת, כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו"9. כלומר, הכול בטלים לגבי ה', ושום דבר אינו מציאות לעצמו, אלא ה' הוא המציאוּת האחת והיחידה ו"אין עוד מלבדו". ומי שבכל זאת מעז לנסות ולהראות את עצמו כמציאות נפרדת, יש 'לנקום' בו ו'לשבור' את ישותו, עד שיחזור לביטול גמור לאלוקות10.
-
במדבר רבה, פרשה כ"ב, פיסקא ב' (וראה גם מדרש תנחומא, פרשת מטות, סימן ג'). מובא ברבינו בחיי לבמדבר, פרק ל"א, פסוק ג' (ומופיע כאן בנוסח שבפירושו). ↩
-
או כופרים במצוות (לשון מדרש תנחומא (ומדרש רבה) כאן). ↩
-
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת מטות, דף פ"ה, ד'; דף פ"ו, א'. ↩
-
תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב'. ↩
-
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת מטות, דף פ"ו, א' ואילך. ↩
-
תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ה', עמוד א'. ↩
-
ראה 'ליקוטי תורה' שבהערה 38. ↩
-
בלשון ה'ליקוטי תורה' (פרשת מטות, דף פ"ו, ד'): "… ואחר כל זה יובן ענין נקמת הוי"ה במדין, כי בחינת שנאת חינם ופירוד זהו ממש המנגד לשם הוי"ה שעיקרו השלום וההתכללות בפמליה של מעלה ושל מטה. והעניין, שעל-ידי בחינת התכללות שנעשה, על-ידי-זה נמשך אור עליון מבחינת שלימותא דכולא [השלימות של הכל] הכולל הכל, "כי ממך הכל" כתיב [דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוק י"ד]. מה-שאין-כן בחינת הפירוד כו'. ולכן מלחמת מדין הוא לנקום נקמת שם הוי"ה ממש". ↩
-
דברים, פרק ד', פסוק ל"ה. ↩
-
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת מטות, דף פ"ו, ד'. וראה מאמרי אדמו"ר האמצעי, במדבר, חלק ה', פרשת מטות, עמוד א'תש"מ. מאמר דיבור-המתחיל "החלצו" תרנ"ט (לאדמו"ר הרש"ב), ספר המאמרים תרנ"ט [מהדורת תשע"ב] עמוד רל"ט. ↩
בעל התניא