הנעורים והנדרים

ממתי צריך התרה?

כל הנודר נדר, איש או אישה, חייב לעמוד בדיבורו ולקיים את נדרו. ואולם יש הבדל בין איש לאישה, בדיני הפרת הנדר. את נדרו של האיש, ניתן להתיר רק על-ידי חכם או בפני בית-דין. ואילו את נדרה של האישה, ניתן להתיר על ידי אביה (אם אינה נשואה) או על ידי בעלה (אם היא נשואה).

מהו הגיל והשלב בו הבת הופכת מילדה קטנה שדיבורה חסר-ערך ואינו דורש הפרת נדרים, לנערה בעלת דעה שדיבורה בעל-ערך וכדי לבטל את נדרה היא צריכה התרה?

ההלכה היא¹, שאם מלאו לבת אחת-עשרה שנים ויום אחד, צריך לבדוק האם יש בה דעת להבין מה היא נודרת, ומהי משמעותו של נדר. ואם התברר שאכן כן, דבריה קיימים, וכדי לבטל את נדרה יש צורך בהפרה. ואם כבר מלאו לה שתים-עשרה שנים ויום אחד, דבריה קיימים בכל אופן.

בשלב הראשון - להתרחק

מוסבר על כך בחסידות², כי העובדה שהתורה קוראת לבת "נערה", אינה מתייחסת רק למצב וגיל פיזי, אלא למעמד ומצב רוחני בעבודת ה'. הקדוש-ברוך-הוא וכנסת ישראל, נמשלו לאיש ואישה, וכמאמר המשנה: "ביום חתונתו³ - זה מתן תורה"⁴. עניינו של נדר הפרישות הוא, שהאדם מקבל על עצמו להתנזר מענייני העולם, כדי לחזור בתשובה שלימה אל אביו שבשמים. וזהו שאומר הכתוב: "ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה"⁵ - כאשר האדם נמצא בראשית דרכו בעבודת ה', ונמשל לנער או נערה, אין עדיין בכוחו לרדת לענייני העולם ולברר ולהעלות אותם לקדושה, שכן הוא עצמו נמצא עדיין בתחילת דרכו בעבודת ה'.

לכן, כאשר "הנערה" עודנה בבית אביה, בשלב התחלתי, ההנהגה הראויה היא "ואסרה איסר" - להתרחק מהמגע עם גשמיות העולם, ולעסוק בענייני טוב וקדושה בלבד. רק לאחר שהאדם יתעלה בעבודתו, ראוי לו להתעסק ב'עבודת הבירורים', ולצורך זה, לבוא במגע קרוב עם ענייני העולם.

משימה לבוגרים

באופן כללי, סדר זה בעבודת ה' קיים אצל כל אדם במהלך חייו. כאשר הוא עודנו 'נער', עבודתו היא בהתבדלות מענייני העולם וישיבה באוהלה של תורה. אך לאחר שהתבגר והגיע למצב של "ואם היוֹ תהיה לאיש"⁶, וכבר אינו נער אלא אדם מבוגר - זה הזמן המתאים לצאת ולהתעסק עם ענייני העולם הזה על-מנת לתקן את העולם ולהכין אותו להיות ראוי לכך שהשכינה תשרה בו בגלוי במהרה בימינו.

1. הובא ברש"י וברבינו בחיי כאן. וראה את פרטי ההלכות במשנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות נדרים, פרק אחד עשר. ↩

2. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת מטות, דף פ"ג, ג'. שם, דף פ"ד, ב'-ג'-ד'. ↩

3. שיר השירים, פרק ג', פסוק י"א. ↩

4. מסכת תענית, פרק ד', משנה ח'. ↩

5. במדבר, פרק ל', פסוק ד'. ↩

6. המשך הכתובים, במדבר, פרק ל', פסוק ז'. ↩