לבנות את התפילה

למה יאמרו המושלים כפילות?

הדרך אל הארץ המובטחת, עוברת דרך ארצו של סיחון מלך האמורי, היושב בעיר חשבון. בני ישראל ביקשו מסיחון לעבור בארצו, אך סיחון יצא אליהם בראש צבא גדול. בניסים גדולים היכו בני ישראל את סיחון ואת צבאו מכה ניצחת, וכבשו את כל עריו ומבצריו.

התורה מספרת שלאחר מלחמה זו, 'המושלים', הם נביאי אומות העולם שהיו מתנבאים על-ידי משל¹, קראו: "בואו חשבון, תיבנה ותיכונן עיר סיחון". כלומר, הם קראו לאומות העולם, לבוא לכבוש מבני ישראל בחזרה את הערים שכבשו מסיחון, ולבנות אותן מחדש.

ונשאלת השאלה: מדוע ה'מושלים' כופלים את דבריהם? הרי 'עיר סיחון' היא-היא 'חשבון'?!

תפילה ראויה

לפי פנימיות הדברים², פסוק זה מתפרשׁ על עבודת האדם בתפילה לה'. כאשר אדם בא לעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, עליו לעשות תחילה חשבון-נפש ולהתחרט על כל מחשבותיו, מעשיו ודיבוריו הלא טובים, שלא היו לנחת לפני ה'. וכפי שדרשו חכמים על פסוק זה³: "על כן יאמרו המושלים - אלו המושלים ביצרם⁴, בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה".

והתורה ממשיכה - "תיבנה ותיכונן עיר סיחון":

המילה "סיחון" היא מלשון "שיחה", והכוונה לתפילה, כפי שאמרו חכמים⁵: "אין שיחה אלא תפילה". ללמדנו, שהתפילה צריכה להיות בדרך של "תיבנה ותיכונן". כלומר, בצורה בנויה היטב ומסודרת, כדי שהתפילה תביא את האדם להתעוררות פנימית עמוקה להתקרב לה'⁶.

הסחה של התעלות

למילה "סיחון" יש גם משמעות נוספת - מלשון "הסחה" והזזה. כאשר האדם עובד את ה' בתפילתו באופן האמור, התפילה משפיעה עליו שלא יישאר במצב בו היה לפני התפילה, אלא יתעלה לדרגה רוחנית גבוהה בהרבה. כי על-ידי "בואו חשבון" - חשבון הנפש שהאדם עושה בכל לילה, הוא חש מרירות על כך שמפני טרדתו בהבלי העולם ותאוותיו, נשכחה האמת האלוקית מלוח-ליבו. וכשהאדם מוסיף דעת ומתבונן בגדוּלת ה', הרי "יוסיף דעת, יוסיף מכאוב"⁷ - נוסף מכאוב בנפשו על התרחקותה מאור פני ה', ואזי הוא שופך את ליבו לפני ה' בתפילה מעומק הלב, ועל-ידי-זה נוצרת הסחה והזזה ממש, שהאדם מתרחק ממידותיו הבהמיות ומהתאוות ששקע בהן. וכך, על-ידי "בואו חשבון", "תיבנה ותיכונן עיר סיחון" - התפילה ("שיחה") היא כראוי⁸.

ועל-ידי שהאדם הסיח והעביר את עצמו ממצבו הרוחני הירוד למצב נעלה בעבודת ה', הוא גורם להעברה והמשכה של אור אלוקי מלמעלה למטה, ועד למצב שהאלוקות תאיר בגלוי בעולם כולו, בקיום הייעוד "כי מָלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים"⁹.

1. ראה רש"י ורשב"ם על הפסוק. ↩

2. לפי 'ליקוטי תורה', פרשת חוקת, דף ס"ו, א'-ב'. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע"ח, עמוד ב'. ↩

4. "המושלים ביצרם - צדיקים" (פירוש הרשב"ם לבבא בתרא שם). ↩

5. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו, עמוד ב'. ↩

6. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת חוקת, דף ס"ו, א'. ↩

7. קהלת, פרק א', פסוק י"ח. ↩

8. לפי 'ליקוטי תורה', פרשת חוקת, דף ס"ו, א'. ↩

9. ישעיהו, פרק י"א, פסוק ט'. ↩