למדוד את המידות

מה מיוחד בשלושת הרכיבים?

על מעשה ה'פרה האדומה', נאמר בתורה שלאחר שחיטת הפרה, צריך לשרוף אותה, ולהשליך אל השריפה עץ ארז, אזוב ותולעת שני. את אפר הפרה יש לתת על מים חיים, שאותם מזים על הטמאים כדי לטהרם.

ודרוש ביאור:

מדוע דווקא שלושת הדברים הללו נבחרו להיות חלק מטהרת טמאי המת על-ידי ה'פרה האדומה'?

מוסבר על כך, שתוספת שלושה פריטים אלו לאפר הפרה, היא כנגד שלושת אלפי האנשים שנהרגו לאחר חטא העגל, שה'פרה האדומה' באה לתקן אותו. והסיבה לבחירה בשלושת הדברים הללו היא, כי "ארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולם¹. סימן, שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת, ויתכפר לו"².

התפתחות מבורכת ומסוכנת

לפי פנימיות הדברים, יש משמעות עמוקה יותר לכך שדווקא הארז, האזוב ותולעת השני, מעורבים באפר ה'פרה האדומה'.

המכנה המשותף בין הארז והאזוב, הוא ששניהם צמחים. מין הצומח רומז למידות ולרגשות של האדם³. כשם שהצומח מתפתח מקטנוּת לגדלוּת, כך המידות הולכות וגדלות עם השנים. לדוגמה, מידת האהבה של הילד היא לדברים זוטרים, כמו מיני מתיקה וצעצועים. ואילו כאשר האדם הולך וגדל, הוא מפתח אהבה ורצון לדברים גדולים וחשובים יותר. עץ הארז והאזוב מסמלים יותר מכל, את השינוי במידות האדם, כיוון שהאזוב הוא הנמוך שבמין הצומח, ואילו הארז הוא הגבוה ביותר.

צמיחת המידות והתפתחות הרגשות מקטנות לגדלות, היא דבר מבורך. ואולם, כאשר המידות הולכות וגדלוֹת, יש סיכון שמרוב העיסוק בכך, הרגשות יופנו גם למחוזות בלתי רצויים. למשל, עם ההתפתחות והצמיחה באהבת ה', יש חשש שהתגברות רגש האהבה בלב האדם, תגרום לו להפנות את הרגשות הללו גם לאהבת ענייני העולם הזה. לכן התורה מְצַוָה להוסיף לעץ הארז ולאזוב, גם תולעת שני. בכוחה של התולעת להרקיב את העצים⁴, והדבר מסמל את החלשת המידות, שלא יהיו בעוצמה גדולה מדי, אלא במינון הנכון והנדרש לצורך עבודת ה'⁵.

במינון נכון

ויש כאן הוראה לכל אחד ואחת מישראל:

בחיי היום-יום, כל אדם הולך ומגביר את מידותיו הטבעיות. התופעה כשלעצמה איננה שלילית. להיפך, זהו טבע האדם, לגדול ולהתפתח כמו עץ שהולך וצומח, והרי "האדם עץ השדה"⁶. ועם זאת, הזהירות חייבת להיות נוכחת תמיד. יש לוודא שהגברת המידות לא תיקח את האדם למחוזות שאינם רצויים. השילוב בין שני הדברים - גם צמיחה והתפתחות, וגם זהירות לשמור על מינון נכון - היא הדרך הנכונה והרצויה לפני הקדוש-ברוך-הוא.

1. ראה מלכים א', פרק ה', פסוק י"ג. וראה ספר הערכים - חב"ד, חלק ח', ערך 'אזוב', עמוד צ"א ואילך. ↩

2. פירוש רש"י לבמדבר, פרק י"ט, פסוק כ"ב. ↩

3. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת חוקת, דף נ"ז, ב'. שם, דף נ"ז, ד', ודף נ"ח, א'. ↩

4. ב'ליקוטי תורה', פרשת חוקת (דף נ"ז, א'-ב'; דף נ"ט, א'-ב'), מבואר עוד, שעם ישראל נמשל לתולעת, שאין כוחה אלא בפיה, וכך אין כוחם של ישראל אלא בפיהם, באותיות התורה והתפילה, שעל ידיהן הם מכלים ומכריתים את היצר הרע והקליפות. ↩

5. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת חוקת, דף נ"ז, ב'; דף נ"ח, ד'; דף ס"א, א'-ב'. וראה 'אור התורה' (לאדמו"ר הצמח צדק), במדבר, כרך ג', פרשת חוקת, עמודים תשפ"א-תשפ"ב. ↩

6. דברים, פרק כ', פסוק י"ט. ↩