חקיקה בעצם

למה "חוקה"?

פרשת "חוקת" נקראת על שם מִצְוַת 'פרה אדומה', הנקראת בלשון התורה "חוקה" - "זאת חוקת התורה", ונפתחת במילים אלו.

מה הסיבה לכך שמבין כל המצוות, דווקא מִצְוָה זו נקראת "חוקת התורה"?

על משמעות המושג "חוקה" לפי הפשט, מסבירים המפרשים¹ כי טעמה של מִצְוַת 'פרה אדומה' אינו מובן בשכל האנושי. עד כדי כך, שאפילו שלמה המלך, החכם באדם, התבטא ביחס למִצְוָה זו - "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"². שכן, אין הסבר המניח את הדעת מדוע דווקא אפר 'פרה אדומה' הוא המטהר מטומאת מת, אלא שכך עלה ברצונו של הקדוש-ברוך-הוא. וכמאמר המדרש³: "לא המת מטמא, ולא המים מטהרים. אלא אמר הקדוש-ברוך-הוא: חוקה חקקתי, גזֵירה גזרתי, אִי אתה רשאי לעבור על גזירתי".

בין כתיבה לחקיקה

לפי תורת החסידות⁴, יש למושג "חוקה" משמעות נוספת, עמוקה יותר - מלשון "חקיקה". כתיבה של אותיות ומילים, יכולה להיות בשתי אפשרויות. האופציה הראשונה היא כתיבה בדיו על גבי נייר או קלף. בכתיבה מסוג זה, האותיות נשארות דבר נפרד מהמשטח שעליו הן כתובות. אמנם האותיות מחוברות לנייר, אבל עדיין לא מדובר במציאות אחת, אלא בשני דברים נפרדים. אך יש גם כתיבה באמצעות חקיקה. כאשר חוקקים אותיות באבן, האותיות הופכות לחלק בלתי נפרד מהאבן עצמה, כך שמדובר במציאות אחת ולא בשני דברים שונים.

מִצְוַת 'פרה אדומה' נקראת "חוקה", כי העובדה שטעמה כמוס ונעלם מכל הבנה בשכל, היא הוכחה שהאור האלוקי הנמשך בקיום מִצְוָה זו, הוא נעלה כל-כך עד שאינו נתפס בשכלם של הנבראים. זהו אור שנמשך ממקום בו התורה והמצוות מאוחדות עם עצמוּת האלוקות באחדות מוחלטת. וכמו שאותיות החקוקות באבן, מאוחדות עם האבן עצמה באחדות מושלמת.

בזכות הביטול

הדבר הגורם לכך שהאור הנעלה והנעלם אכן נמשך בקיום מִצְוַת 'פרה אדומה', הוא ביטול המציאות של האדם כאשר הוא מקיים מִצְוָה זו. הרי אם נשאל אותו מדוע הוא עושה כך, לא יהיה בפיו שום הסבר הגיוני, והסיבה היחידה לקיום מִצְוָה זו, היא ביטול מוחלט וציות מלא לרצון הבורא, מתוך קבלת-עול לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה.

1. רבינו בחיי, כלי יקר. ↩

2. קהלת, פרק ז', פסוק כ"ג. ↩

3. במדבר רבה, פרשה י"ט, פיסקא ח'. ↩

4. 'ליקוטי תורה', פרשת חוקת, דף נ"ו, א'. וראה גם לעיל, בפרשת שלח, בדרשה "לא רק לזכור, לעשות". ↩