הנדיבים החופרים

מי הם הנדיבים?

כשבני ישראל הגיעו למדבר הצחיח, בו אין מקורות מים, זימן להם הקדוש-ברוך-הוא באר מים חיים. כהודאה לה' על הנס הגדול, שרו בני ישראל שירה לפניו.

בשירה נאמר: "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם"¹.

ונשאלת השאלה: הרי הבאר ניתנה בנס מן השמים, ואם-כן מי הם "נדיבי העם" שכָּרוּ אותה?

רש"י מפרש² שנשיאי השבטים לקחו איש את מקלו, וחפרו תעלה, דרכה נמשכו המים מן הבאר אל מקום חנייתו של כל שבט.

באר הנשמות

'כנסת ישראל' (שהיא מקור נשמות ישראל) נמשלה לבאר. וזאת בשלושה דרכים³:

הראשונה - כשם שהמים שבבאר מגיעים ממקום גבוה יותר, מהנחלים המובילים את המים למעמקי האדמה, כך גם נשמות ישראל, מגיעות לעולם הזה ממקום גבוה ביותר, מעצמותו ומהותו של הקדוש-ברוך-הוא.

השנייה - כאשר שואבים את מי הבאר, הם מתגלים מעל האדמה. כך גם הנשמה ביציאתה מן הגוף, יוצאת מהעלם ועולה בחזרה למעלה.

והשלישית - כדי להוציא את המים מן הבאר, צריך להתאמץ לחפור באדמה. כך גם לגלות את האהבה לה' המסותרת בלב כל ישראל⁴, יש להתאמץ ו'לחפור' ולהסיר את המסתיר על הנשמה הטהורה⁵.

חפירה וכרייה

בפסוק שבשירת הבאר נאמר: "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם". מהו ההבדל בין 'חפירה' ל'כרייה'?

מטרתן של החפירה והכרייה היא לסלק את עפר הארץ הסותם את פי הבאר ולהגיע אל המים החיים, אלא ש'חפירה' היא - השלכת רגבי האדמה הגסים, ו'כרייה' היא - הסרת האבנים הקטנות והחול הדק.

גם ברוחניות, הדרך ל'חפירה' בנפש האדם היא סילוק רגבי העפר העבים, שהם התאוות הגסות והאסורות. כמו החופר בקרקע קשה ומשליך גושי עפר גדולים, כך על האדם לכבוש את יצרו ותאוותיו הבהמיות, ולרכך את קושי הלב, עד "לב נשבר ונדכה"⁶.

אך בנוסף לכך, על האדם שלא להטות את ליבו אפילו לענייני העולם הזה המותרים. וזוהי 'כרייה', השלכת האבנים הקטנות והחול הדק, ועל-ידי-זה יתגלו המים החיים - האהבה הנסתרת לה'⁷.

לגלות את הנשמה

עיקר ה'כרייה' וה'חפירה' כדי לגלות את אורם של נשמות ישראל, הייתה על-ידי "נדיבי העם", הם האבות הקדושים - אברהם יצחק ויעקב. בעבודת ה' שלהם, הם פעלו שלכל צאצאיהם עד סוף כל הדורות, יהיה הכוח להסיר את כל המונע אותם מלעבוד את ה' באמת, ולגלות את האור השוכן בנשמותיהם. ויעקב אבינו, הכולל את כל בחינות האבות, פועל שלא יהיה העלם והסתר על גילוי האלוקות⁸.

1. המשך השירה. במדבר, פרק כ"א, פסוק י"ח. ↩

2. בפירושו לבמדבר, פרק כ"א, פסוק כ'. ↩

3. לפי 'ליקוטי תורה', פרשת חוקת, דף ס"ב, ב'. ↩

4. ראה ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק י"ח, פרק כ"ה, פרקים ל"ח-ל"ט, ופרקים מ"א-מ"ד. ↩

5. ראה ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק מ"ב. ↩

6. תהילים, פרק נ"א, פסוק י"ט. ↩

7. לפי 'ליקוטי תורה', פרשת חוקת, דף ס"ב, ד'. ↩

8. 'ליקוטי תורה', פרשת חוקת, דף ס"ב, ד'. ↩