לשוב, להרים ולהעלות

ניסוח מידתי

משה רבינו העתיק את אוהלו אל מחוץ למחנה. הוא ביקש מהקדוש-ברוך-הוא "הראני נא את כבודך"¹, אך ה' הסכים להראות למשה רק את צידו האחורי², כביכול, ("הראהו קשר של תפילין"³ של ראש⁴), בנימוק ששום אדם לא יישאר חי בראותו את האלוקים.

לאחר שהלוחות הראשונים נשברו, ה' הורה למשה להכין לוחות חדשים ולעלות אל ההר, שם התגלה אליו ולימד אותו את שלוש-עשרה מידות הרחמים הייחודיות. ידיעת תכונות סגוליות אלו, פותחת בפנינו את ההזדמנות להיחשף אל האלוקים כפי שהוא במהותו הנשגבה. דרגה שבה עַם ישראל תמיד רצוי ומקובל לפני הבורא.

משה העתיר שוב בתחנונים עבור בני ישראל, והקדוש-ברוך-הוא התרצה ואישר מחדש את ההבטחה שעם ישראל יזכה להיכנס אל הארץ הנכספת.

מפרשי המקרא⁵ עומדים על דיוק המילים בפסוק השני, המתאר את מידות רחמיו של הקדוש-ברוך-הוא ושואלים: מדוע נאמר "נושא" ביחס לסליחת עוון? הרי ראוי יותר לומר "מוחל", או בפשטות "סולח", ואיזו 'נשיאה' מתקיימת בכפרה על החטא?

מקור החיוּת והאנרגיה

ההסבר נעוץ באחד מיסודות תורת החסידות, שכל דבר מתהווה ומתקיים מדבר ה' המהווה אותו בכל רגע ורגע. כך גם כל מעשה מתבצע בעזרת האנרגיה הרוחנית האופפת אותו⁶. גם בעת פעולות שנובעות מבחירות לא נכונות, אנחנו פועלים מכוחה של חיוּת אלוקית שמזינה אותנו בכל רגע ורגע.

'נשיאה' היא העלאה והרמה של דבר כלפי מעלה. וזו נקודת המבט האלוקית כפי שהיא משתקפת בי"ג מידות רחמיו של הקדוש-ברוך-הוא. כאשר אדם שב בתשובה, הוא מתקן את הנזק שגרם, והניצוץ האלוקי שהיה גלום במעשה העבירה, נישא ועולה בחזרה אל שורשו ומקורו בעולמות הקדושה.

ניצול חיובי של המשאבים

בעומק יותר, החיוּת הגלומה במעשה החטא עצמו, אכן לא יכולה לעלות למקורה ושורשה בעולמות הקדושה. לכן 'עבירה' נקראת מעשה 'אסור' ('אסור' פירושו: קשור), כי העבירה מורידה את הדבר להיות קשור וכלוא בידי 'החיצונים'⁷, כוחות הטומאה והקליפה.

אך באנרגיה שתורגמה למעשה החטא - אין כל רע. אם קבלת ההחלטות הייתה מתרחשת בצורה אחרת, ה'דלק' הרוחני הזה יכול היה להיות מופנה למשאבים חיוביים. ולכן יש לו תקנה. כוחה של תשובה אמיתית וכנה, היא בנשיאתם והעלאתם של הפשע ושל הניצוץ האלוקי שאִפשר אותו, בחזרה אל חיק הקדושה⁸.

1. שמות, פרק ל"ג, פסוק י"ח. ↩

2. "וראית את אחוריי, ופניי לא ייראו" (שמות, פרק ל"ג, פסוק כ"ג). כמובן אין לפרש דברים אלה במשמעותם הגשמית. המשמעות של 'פניי' ו'אחוריי' כאן היא סמלית: 'פניי' - זוהי התגלות אלוקית ברורה, כשם שפני האדם מגלים את דמותו ומהותו; 'אחוריי' - זוהי התגלות מצומצמת ומוסתרת יותר, כשם שעל-ידי ראיית גבו של אדם יכולים לדעת רק את ממדי גופו ולא יותר מכך (על-פי ליקוטי שיחות, חלק כ"א, עמוד 232 ואילך). ↩

3. ראה תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז', עמוד א'. - 'קשר' מבטא חיזוק מיוחד של זיכרון (נהוג לקשור קשר, כדי לזכור דברים). וכך גם כאן, הקב"ה הראה למשה כיצד ניתן לכפר על חטא ועוון - כאשר מחזקים את הזיכרון על הקב"ה ועל העובדה שהוא בורא ומחַיה את כל המציאות בכל רגע ורגע (ליקוטי שיחות שם). ↩

4. ראה ליקוטי שיחות, חלק כ"א, עמוד 234, הערה 18. ↩

5. ראה מה שפירשו רבי אברהם בן הרמב"ם, האבן עזרא, והרמב"ן כאן. ↩

6. ספר התניא, שער הייחוד והאמונה, פרק א'. ↩

7. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ז'. ↩

8. ראה גם ב'אור התורה' (לאדמו"ר הצמח צדק), נביאים וכתובים, חלק א', עמוד תצ"ג, ש"נושא עוון" פירושו, שנושא ומגביה את העוון למקום גבוה מאוד, ששם נהפך לטוב, וזדונות נעשים לזכויות. וראה גם 'ליקוטי תורה', דרושים לראש השנה, דף ס"א, ד'. ↩