האתר מוקדש לעילוי נשמת ר' אליהו בן יעקב ע"ה ופרידה בת חנה ע"ה רוזנברג
ב"ה
דרשה 9/10 לפרשה

כשקשורים למעלה

"וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר"

שמות, פרק ל"ג, פסוק כ"ב

למה הוחלף המיקום?

לקראת רדתו של משה מהר סיני, סיפר לו הקדוש-ברוך-הוא על חטא העגל, ואמר כי הוא עתיד לכלות את עם ישראל בעקבות החטא. משה העתיר לפני ה' להגן על העם. כשירד עם לוחות הברית וראה את העגל והמחולות סביבו, השליך את הלוחות ושבר אותם. אחר כך שרף את העגל, טחן אותו, והשקה את העם במים עם אפרו. בני לוי, אשר לא עבדו לעגל1, הרגו לפי הוראתו שלושת אלפי איש מעובדי העגל, ועוד מתו רבים במגפה.

משה התחנן בפני ה', שלבסוף התרצה והבטיח להוליך את העם אל הארץ המובטחת. כאשר ביקש משה מה' להתגלות אליו ונענה חלקית, שָׂם ה' את משה ב'נקרת הצור', והחטא התכפר על-ידי י"ג מידות הרחמים.

שואלים על כך פרשני המקרא2: מדוע היה צורך שמשה ישהה ב'נקרת הצור', וכיצד הדבר מסייע לכפרה על חטא-העגל?

מאחורי הקלעים

על מהותה של כפרת חטאים, מוסבר בספר התניא3 שההתקשרות שלנו עם הבורא, נמשלה לחבל4. כשם שחבל עבה שזור ממיתרים דקים רבים, כך ה'חבל' המקשר אותנו לבורא, עשוי מתרי"ג 'חוטים', הם תרי"ג המצוות. כשיהודי מקיים מצוה, הוא מהדק את הקשר, ונמשך לו שפע אלוקי. ואילו כאשר יהודי עובר על אחת המצוות, חלילה, הוא 'מנתק' את אחד ה'חוטים', מחליש את הקשר עם הבורא, ומצמצם את השפע.

כשנבין את התהליך הרוחני הנגרם ממעשינו, נגלה אחריות בכל צעד.

השורש: נקרת הצור

מהי אם כן הכפרה? כיצד מתקנים את הנזק שגרמה החלטה שגויה?

התשובה לכך היא שינוי נקודת המבט. כדי לחבר את ה'חוט' מחדש, יש לעלות אל 'נקרת הצור' - שורש רוחני גבוה יותר, בו הקשר עם הבורא לא ניתן לפגימה מלכתחילה. זהו השורש שהוא צור מחצבתנו5.

מאבן ה'צור' (חלמיש) ניתן להפיק אש, ו'נקרת הצור' היא פנימיותו של הצור, מקור האש. אלוקות נמשלה לאש, כמו שנאמר6: "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא", ו'נקרת הצור' היא שורש עניין התשובה.

האש שבאבן הצור נסתרת, עד שמכים בה. גם ברוחניות, בעלי תשובה שאש הקדוּשה שבתוכם כבתה, מפני שלא היו לה 'פתילה' ו'עצים' - תורה ומעשים טובים - להיאחז בהם, יכולים להגיע לבחינת ה'צור', שלמעלה מהגבלות זמן ומקום, ולהוציא ממנה אש של קדושה, על ידי תשובה במרירות מתוך נקודת ליבם ובכוח רב, 'בחילא יתיר'7 (כהכאת הצור)8.

וזוהי משמעות הפסוק "והיה בעבוֹר כבודי, ושמתיך בנקרת הצור":

כשיהודי עובר חלילה על התורה ("והיה בעבוֹר כבודי"9), אין ביכולתו להמשיך את אש הקדוּשה שלמעלה (שהרי אין לו 'כלים' שהאש תיאחז בהם), ולכן, כשהוא חוזר בתשובה, צריך שיהיה "ושמתיך בנקרת הצור" - עליו להמשיך את האש האלוקית מבחינת 'נקרת הצור' - המקור של אש זו10.

זו הייתה הסיבה לשינוי המיקום של משה רבינו ל'נקרת הצור' לקראת כפרת בני ישראל לאחר חטא העגל.


  1. במדבר רבה, פרשה ג', פיסקא ה'. רש"י לבמדבר, פרק א', פסוק מ"ט. ↩

  2. ראה פירושים ב'דעת זקנים מבעלי התוספות'. 'עקידת יצחק' (לרבי יצחק עראמה), שער מ"ד, פרשת כי תשא, ועוד. ↩

  3. ספר התניא, איגרת התשובה, פרק ה'. ↩

  4. כמו שנאמר: "יעקב חבל נחלתו" (דברים, פרק ל"ב, פסוק ט'). ↩

  5. על פי ישעיהו, פרק נ"א, פסוק א' (ושם: "הַביטו אל צור חֻצַּבְתֶּם ואל מקבת בור נֻקַּרְתֶּם"). ↩

  6. דברים, פרק ד', פסוק כ"ד. ↩

  7. ראה זוהר, חלק א', דף קכ"ט, עמוד ב'. ↩

  8. 'ליקוטי תורה', פרשת אחרי, דף כ"ו, ג'. ↩

  9. "אין כבוד אלא תורה" (מסכת אבות, פרק ו', משנה ג'). ↩

  10. מאמר דיבור-המתחיל 'כי תשא' תשכ"ב ('תורת מנחם', חלק ל"ג, עמ' 145 ואילך). ↩