בעל התניאה'ביחד' יוצר שלם
"זֶה יִתְּנוּ, כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל"
שמות, פרק ל', פסוק י"ג
כפרה שלימה בחצי שקל
פרשתנו נפתחת בהוראת הקדוש-ברוך-הוא למשה, למנות את העם באמצעות חיוב כל גבר בוגר, להביא מחצית שקל כסף.
אריכות הכתוב בתיאור המטבע, דורשת ביאור:
מדוע מתייחס הכתוב אל המטבע כ"מחצית השקל", ולא קורא לו בשמו - "בקע"?1 לצד זאת, עולה השאלה המתבקשת: למה חצי שקל, ולא שקל שלם? הרי אם המטרה היא הכפרה, "כופר נפשו", לכאורה ראוי יותר ששקל שלם יכפר על נפש שלימה, ולמה נאמר לתת חצי שקל?
ארון הספרים היהודי, הציע במרוצת הדורות, הסברים רבים לנושא. אחד מהם הוא זה של התלמוד הירושלמי: "… לפי שחטאו (ישראל בחטא העגל) במחצית היום, יתנו מחצית השקל… "2.
ואילו ה'אלשיך' הקדוש מבאר, כי נתינת 'מחצית השקל' באה להורות בפני כל יהודי בפרט, כי כשהוא לבדו, אין הוא שלם אלא רק מחצית. דווקא אחדות עם יהודי נוסף, תיתן לו שלימות. כך יהיה בעַם ישראל קירוב לבבות, וכל אחד ייַקר ויפנים את מעלתו של חברו.
איחוד מחדש
המגיד ממעזריטש3, תלמידו וממלא-מקומו של הבעל-שם-טוב, מפרש את הפסוק "עֲשֵׂה לך שתי חצוצרות"4, בכך שהמילה "חצוצרות" היא נוטריקון (שילוב המילים) "חצאי צורות". זהו רמז לכך שהקדוש-ברוך-הוא ובני-ישראל הם שני חצאי צורות של מהות אחת, ורק צירוף של שניהם יוצר צורה שלימה.
גם בנתינת 'מחצית השקל' מתבצע תהליך דומה. ב'חטא העגל' התרחש מעשה של התנתקות והיפרדות מהקדוש-ברוך-הוא. לכן, הדרך לכפר על החטא היא בהתאחדות ובהתחברות של כנסת ישראל, מקור נשמות ישראל, עִם שורשה - הבורא.
השגת השיא
אם כן, מהו "שקל הקודש" דווקא?
מוסבר בחסידות, כי יש הבדל בין 'קדוש' ל'קודש', ולמעשה שתי מילים אלו מסמלות שתי דרגות רוחניות שונות זו מזו.
'קדוש' היא הרוחניות שהיא נבדלת, קדושה ומופרשת מן העולם. ועם זאת, יש ממנה השפעה עקיפה לעולמות. לעומתה, דרגת 'קודש' רומזת על הקדוש-ברוך-הוא בעצמו. בחינה זו כה נעלית, עד שאין העולם מהווה הסתר לגביה, ולפיכך היא יכולה לחדור בכל הרמות שבבריאה.
כאשר בני ישראל מביאים למשה את 'מחצית השקל', הם זוכים לגילוי (אם כי לא ישיר) מדַרְגַת "שקל הקודש". בימינו, הדרך לקבלת השפע מדַרְגָה זו, עוברת דרך השקעה ומאמץ בעבודת ה' הפנימית של כל אחד ואחת מאיתנו.