האתר מוקדש לעילוי נשמת ר' אליהו בן יעקב ע"ה ופרידה בת חנה ע"ה רוזנברג
ב"ה
דרשה 7/10 לפרשה

סוד ציר הזמן

"בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ"

שמות, פרק ל"א, פסוק י"ז

רבבות שביעיות

בראש-חודש אלול, עלה משה רבינו אל הר סיני בפעם השלישית, עם שני לוחות אבנים שחצב במו ידיו1. ה' התרצה למשה, ואִשרר את הבטחותיו באשר להגעת העם אל הארץ המובטחת, ירושתה וההתיישבות בה. הוא גם לימד את משה את שלוש-עשרה מידות הרחמים, שמאז משמשות את בני ישראל בכל עת צרה, כדי לעורר את רחמי הבורא.

לפני שירד משה מהר האלוקים, ה' שב והזהיר אותו על איסור הליכה בדרכי עמי האזור והנהגותיהם הנחותות. הוא גם עורר על מצוות שונות המחייבות את העם (חלקן מוזכרות כבר בפרשיות קודמות): חג הפסח ודיני קורבן הפסח, הקרבת בכורות של בהמות טהורות, פדיון פטר חמור, פדיון בכור אדם, חג השבועות, עלייה לרגל בשלושת הרגָלים, מצוות ביכורים, איסור בישול בשר בחלב, והציווי על שמירת השבת2.

לקדושת השבת, מקדישה התורה בפרשתנו שישה פסוקים שלמים3 (שנאמרו למשה רבינו עוד לפני חטא העגל).

המוטיב החוזר ונשנה בכל האזכורים בתורה על קדושת השבת, הוא הגדרתה כיום השביעי לששת ימי בראשית, שבו שָׁבַת הבורא ממלאכתו4.

ועל כך נשאלת השאלה:

כיצד ייתכן לקרוא לכל שבת "היום השביעי", הרי מאז הבריאה עברו רבבות ימים? מה המשמעות של ההיצמדות לספירת ימי השבוע?5

המידה היומית

תורת החסידות מלמדת, כי העובדה שהעולם מתקיים בסדר מחזורי של שישה ימים שאחריהם מגיעה השבת, נובעת מכך שסדר דומה מתרחש בעולמות הרוחניים העליונים.

בכל יום מששת ימי הבריאה, האירה 'ספירה' מסוימת, והיא המקור למה שנברא באותו יום. ביום הראשון שלטה מידת החסד, ועל-ידה נבראו האור והמים6, המסמלים את השפעת החסד. ביום השני שלטה מידת הגבורה, ונברא הרקיע המבדיל בין מים למים. וכן הלאה. ביום השביעי לבריאה, כל ששת המידות חוזרות ומתעלות למקורן בדרגה נעלית יותר, דרגת הבורא עצמו, שלמעלה מהכוחות והספירות.

כל שבוע מחדש

המהלך הזה, חוזר ונשנה בכל יום שביעי מאז בריאת העולם. בכל שבוע 'זורמת' לעולם אנרגיה מסוימת, ובכל יום יש השפעה מהכוחות המיוחדים אל הברואים שיונקים מהספירה היומית. בשבת נכללים הכוחות ומתעלים, ואחרי השבת מתחיל שבוע חדש.

מאז נתינת התורה, התהליך עמוק ומשמעותי יותר. בימי החול, יהודי בא במגע עם העולם הגשמי, ועמל ב'עבודת הבירורים' של תיקון והעלאת ניצוצות הקדושה שבבריאה. "כל יומא ויומא עביד עבידתיה"7 (כל יום ויום עושה את עבודתו), לפי שורשו ומקורו הרוחני. אך בשבת, עולה ונכללת חיוּת העולמות במקורה ושורשה. אחרי ימי השבוע שבהם השפיע הקדוש-ברוך-הוא לעולם הגשמי חיוּת מצומצמת ומוגבלת8, החיוּת חוזרת אל נקודת מוצאה, ואִתָּהּ עולים כל פירות עבודתם של בני-ישראל בקיום תורה ומצוות, בששת ימי המעשה בעולם הזה.


  1. שמות, פרק ל"ד, פסוק ד'. ↩

  2. שמות, פרק ל"ד, פסוקים י"א-כ"ו. ↩

  3. שמות, פרק ל"א, פסוקים י"ב-י"ז. ↩

  4. בעשרת הדברות (שמות, פרק כ', פסוקים ח'-י"א), בפסוק כאן, ועוד. ↩

  5. ראה גם 'ליקוטי תורה', פרשת תרומה, דף פ', ב'. 'ליקוטי תורה', שיר השירים, דף כ"ה, סוף עמוד א' ואילך. ↩

  6. ראה תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג, עמוד א', שהאור והמים נבראו ביום הראשון. ↩

  7. זוהר, חלק א', דף ר"ה, סוף עמוד א'. זוהר, חלק ג', דף צ"ד, עמוד ב' (בתחילתו). ↩

  8. 'ליקוטי תורה', פרשת בהר, דף מ"א, א'. ↩