הרועה המנשא

מס גולגולת

פרשת השבוע, פרשת כי-תשא, פותחת בהוראת הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו, לקיים מִפקד של כל הגברים מבני ישראל, מגיל עשרים שנה ומעלה. המפקד נערך בדרך מעניינת - כל אחד מהם היה צריך להביא 'מחצית השקל', ולפי מספר המטבעות יתברר מספרם המדויק.

אך ניסוח הפסוק המְצַוֶה על מניין בני ישראל, מעלה שאלות. וזאת, בשונה ממפקדים אחרים, שעל ביצועם מספרת התורה¹. מהי משמעות "נשיאת הראש" בהקשר זה? מדוע בכלל מוזכרת כאן "נשיאה" במקום ספירה, ומה ההוספה והדגש במילה "ראש"?

תמיהות מתבקשות אלו, הועלו על-ידי פרשני המקרא², שנתנו לכך הסברים שונים ומגוונים. אך תורת החסידות מעניקה לנושא נקודת מבט מקורית ומרעננת.

פרדוקס אמוני

רועה הצאן המושלם, משקף את המנהיגות. הוא מוביל את העדר בסבלנות ובחמלה, ודואג שכל כבש יקבל את מזונו ואת כל הדרוש לו.

משה רבינו נבחן בידי האלוקים דווקא בעודו רועה את צאן חותנו, כאשר הוא דואג שאף גדי לא יתנתק מהעדר. משה נקרא 'רעיא מהימנא'³, רועה נאמן, ויש לכך גם פירוש נוסף - רועה האמונה, כי משה רבינו הוא זן ומפרנס את האמונה בכל יהודי⁴.

למה צריך 'לרעות' את האמונה?

מוסבר על כך בחסידות, כי בטבע נפשו, כל יהודי מאמין בבורא בלב שלם⁵. אלא שהאמונה מצד-עצמה היא כללית ו'מקיפה' מלמעלה, והרועה הנאמן גורם לה לחדור לפנימיותו של האדם. שאם לא כן, לא תמיד תהיה לאמונה השפעה על מעשיו של האדם בפועל. המחשה לחיסרון של אמונה שלא חדרה בפנימיות, מצויה בדברי התלמוד⁶, כי הגנב, בעודו עוסק במעשיו הפליליים, מבקש את עזרתו של הקדוש-ברוך-הוא להצליח בגניבתו, אף-על-פי שהוא מודע לכך שעצם פעולת הגניבה היא סתירה מוחלטת לאמונתו בה' - אליו הוא מתפלל.

"ראש בני ישראל"

לעומת זאת, כאשר האמונה הפועמת בקרבו של האדם, תחדור בו בפנימיותו, תהיה לה השפעה ישירה על מעשיו. והכוח לכך ניתן על-ידי משה רבינו. כשם שתפקידו של הרועה הוא לדאוג לצאנו ולהזין אותו, כך תפקידו של משה הוא 'לרעות' את אמונתם של ישראל, ולהביאה לידי ביטוי מעשי.

זו המשמעות הפנימית של הכתוב "כי-תשא את ראש בני ישראל". משה רבינו זוקף את ראשו של העם. הוא מפרנס ומעורר את אמונתם של ישראל, ומזכיר להם את ייחודיותם ושורשם, ובכך מרומם ומנשא אותם.

1. מִפקד בני לוי (במדבר, פרק ג', פסוק ט"ו). ↩

2. ביניהם ה'אור החיים' וה'כלי יקר'. ↩

3. ראה זוהר, חלק א', דף ק"ו, עמוד א'. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק מ"ב. ↩

4. 'תורה אור', הוספות, פרשת כי תשא, דף קי"א, ב'. וראה מאמר "ואתה תצוה" ה'תשמ"א, סעיף ג' ('תורת מנחם - ספר המאמרים מלוקט' (מהדורת תשס"ד), חלק ג', עמוד ל"ה). ↩

5. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק י"ח. ↩

6. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד א'. ↩