לקדש את השבת

המעמד רווי ההוד

עם ישראל יצא למסע ממצרים, אל עבר הארץ המובטחת. בחודש השלישי ליציאה לדרך, שלושה ימים לאחר שבני ישראל חנו באחדות מול הר סיני, בבוקרו של יום - הגיע הרגע. בני-ישראל התעוררו למחזה מיוחד במינו: קולות וברקים, ענן כבדעל הר סיני, וקול שופר חזק מאוד. משה רבינו הוביל את העם אל תחתית ההר, וקול השופר הלך והתגבר. לאחר¹ שמשה חזר והזהיר את העם במִצְוַת האלוקים לא להתקרב אל הר סיני עצמו, התרחש המעמד רווי-ההוד של מתן-תורה.

חז"ל² מספרים, שכשנשמע הקול, והקדוש-ברוך-הוא החל למסור לבני ישראל את עשרת הדיברות - פרחה נשמתם של בני ישראל, ואחר-כך הוחזרה על-ידי הבורא. העוצמה הרוחנית שירדה לעולם בשעה הזו - לא דמתה לשום דבר אחר בהיסטוריה.

מה תפקידינו בקידוש?

פירושים והסברים רבים ניתנו לעשרת הדיברות, והמפרשים נדרשו גם לשאלה, מדוע דווקא עשרת הציוויים הללו זכו למקום מיוחד של כבוד במעמד הנצחי והחד-פעמי הזה. כך או כך, ברור שהדיברות מגלמים את הבסיס לאמונה באחדותו של הקדוש-ברוך-הוא, וכנגזרת מכך - את החובה שלנו לקיים אורח-חיים הוגן ואנושי.

על-פי האבחנה הפשוטה הזו, הדיבר הרביעי 'יוצא דופן'. החיוב בקידוש השבת, בזכירתה ובשמירתה, מזכיר לנו לדבוק בהנהגתו של הקדוש-ברוך-הוא שֶׁשָּׁבַת ממלאכה ביום השביעי לבריאה, אבל כיצד אנחנו, בני ישראל גורמים לשבת להיות קדושה? הרי השבת קדושה מעצמהּ - וזמנה קבוע?³

להאיר את העולם

לפי תורת הסוד, בכל יום ויום מימות השבוע, מאירה ספירה אחרת מעשר הספירות הקדושות העליונות. ביום ראשון - ספירת החסד, ביום שני - ספירת הגבורה, וכן הלאה. וביום השבת, כל הספירות מתכללות ועולות למקורן האלוקי, ואז מאירה בעולם "חוכמה עילאה" - חוכמתו העליונה של הקדוש-ברוך-הוא⁴ הנמצאת מחוץ לטווח השגתנו.

ואכן, השבת קדושה מצד עצמה, מכוח הארת חוכמתו של ה', אך כדי שקדושה זו תושפע לעולם - יש צורך במעשיהם ובעבודת ה' של בני ישראל במשך ימי השבוע. זו הסיבה לשיבוץ מִצְוַת זכירת השבת בעשרת הדיברות, כי באמצעות מִצְוַת זיכרון היום, נמשכת קדושת השבת בעולם הזה.

1. שמות, פרק י"ט, פסוק י"ב. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח, עמוד ב'. שמות רבה, פרשה כ"ט, פיסקא ד'. ↩

3. ראה תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ז, עמוד א'. ↩

4. כמו שנאמר: "שבת לה'" (שמות, פרק כ', פסוק י'). ↩