בעל התניאמעמד נצחי
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר"
שמות, פרק כ', פסוק א'
למי "לאמר"?
מעמד מתן-תורה בהר סיני, היה האירוע הנשגב והנעלה ביותר שהתרחש מאז בריאת העולם. בימי ההכנה לקבלת התורה, שררה אווירה של אחדות מופלאה בין כל חלקי עם ישראל. וברגע השיא - העולם כולו עצר את נשימתו. אף אדם לא פצה את פיו, בעלי-החיים לא השמיעו שום רחש, ואפילו המלאכים היו בדממה. הבריאה כולה הייתה דרוכה למוצא פי ה'1.
כשהאלוקים ירד על ההר אפוף העשן, בני ישראל זכו לחוויה רב-חושית יחידה מסוגה. הם ראו את הקולות, ושמעו את הנראה.
התורה מפרטת את עשרת הדיברות שנאמרו במתן-תורה, לא לפני הקדמה תמוהה לכאורה: "וַידבר אלוקים, את כל הדברים האלה לֵאמֹר".
המשמעות הרגילה של המילה "לאמר" בתורה היא למסור, להעביר את הדברים למי שאינו עֶד למעמד קבלתם. זו הפתיחה ברוב המוחלט של התגלויות ה' למשה, שנועדו להיאמר לעם ישראל. אם-כן, מדוע גם בפעם היחידה שבה כל עם ישראל (ונשמות צאצאיו במשך כל הדורות) נכח ושמע דיברות מפי הקדוש-ברוך-הוא בעצמו, נאמר "לאמר"?
הכל כבר נאמר
כדי להבין לעומק את הפסוקים המתארים את מתן-תורה, יש להתבונן במטרה של נתינת התורה לבני ישראל על הר סיני.
מעלתה הרוחנית של התורה, נשגבה לאין שיעור. המדרש2 מתאר את התורה כ'שעשוע' של הקדוש-ברוך-הוא, ומלמד שהיא קדמה לעולם, בחשיבותה ובמעלתה, "אלפיים שנה".
נתינת התורה לבני אדם גשמיים על פני האדמה, היא כדי שעל-ידה יתגלה אור ה' בעולם. מה שאומר, שאנו בלומדנו את התורה, צריכים להעניק ללימוד את משמעותו הראויה - דבֵיקות בה' עצמו. עלינו לזכור, כי גם כאשר אנו מחדשים דבר בתורה, אנחנו לא יוצרים משהו חדש, אלא זוכים לחשוף חלק בתורה שלא נועד להתגלות בעולם קודם לכן, כדברי המדרש3: "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - הכל נאמר למשה מסיני".
בכל רגע מחדש
לכן, בכל פעם שאנו לומדים תורה, אנחנו זוכים שהקדוש-ברוך-הוא מדבר מגרוננו, כביכול, ואנחנו נחשבים כ'עונה אחר הקורא', כלשון הכתוב: "תען לשוני אמרתך"4. למעשה, בכל לימוד תורה, אנחנו פועלים מחדש את מעמד הר סיני.
זוהי הסיבה לשימוש במילה "לאמר":
הכוונה היא, ללמדנו שהמטרה של נתינת התורה, מתבצעת בעולם בכל רגע של לימוד והגייה בה. מתן-תורה מתרחש בכל רגע מחדש, על-ידי כל אחד ואחת מאיתנו.