בעל התניאמעמד הגילוי המושלם
"אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"
שמות, פרק כ', פסוק ב'
הכל יחסי
מקובל לחשוב, שגדולתו של אדם נמדדת לפי חשיבות הדברים אותם הוא שואף להשיג. ילד קטן, ישקיע את מרצו ויכולותיו בהשגת סוכרייה או משחק. לעומת זאת, אדם מבוגר ירתום את המשאבים העומדים לרשותו, כדי לצבור רכוש או לזכות במשרה נחשבת, ובכך לשפר את רמת חייו או את מעמדו החברתי1.
העובדה הזו נגזרת מהעולם האינטלקטואלי של כל אחד. כלומר, אם למשל, יעמידו בפני הפעוט את האפשרות לבחור בין כסף רב למשקה ממותק - יש ודאות כמעט מוחלטת שיבחר באפשרות השנייה. מדוע? כי העולל איננו מבין את מקומו של הכסף בעולם, ואף איננו מודע לכך שהכסף יאפשר לו לרכוש כמות גדולה של אותו משקה ממותק. כך, למרות שעולם הרגש נפרד מהיכולת השכלית, השכל בהחלט משפיע על הרגש.
האדם כמפת העולם
אמרו חכמינו2: "עולם קטן - זה האדם". האדם מייצג ומשקף את הבריאה כולה. ככל שבן-האנוש יתבונן פנימה אל נפשו וכוחותיו, ויכירם לעומק - כך יוכל להתמודד טוב יותר עם סביבתו.
בגוף האדם, ישנהּ תופעה מעניינת. מקום משכן המוח והנפש האלוקית3 הוא בראש, ואילו מעוז הרגש שוכן בלב. ביניהם ממוקם מעין גשר צר - זהו הגרון4, ודרכו זורמת החיוּת ממרכז הפיקוד והשליטה במוח, אל הלב ושאר אברי הגוף.
הסיבה לכך, שרק חלק קטן מהארת השכל מתלבש ובא לידי ביטוי בהתנהגות שמבטאת את הרגש, קשורה ברמה הרעיונית - לגרון. הגרון הוא מעין מסנן, שגורם לכך שההשפעה השכלית אל המיית לִבֶּנוּ, תהיה במידה מווּסתת ומדויקת.
בזכות השילוב
משל זה, מאפשר לנו לקבל מושג על דרך ההשפעה האלוקית בעולם. כדי שאור אלוקי נעלה, יהווה עולם גשמי מוגבל, יש צורך ב'פילטר', מסנן, שיאפשר הזרמת חיוּת רוחנית במידה מצומצמת, כך שהחיוּת האלוקית תרד ותפעל - אבל תישאר מכוסה ומוסתרת. הסתרה זו, היא באמצעות של שם 'אלוקים' (בגימטריא: 'הטבע').
כך הם הדברים בדרך כלל. אך במתן-תורה החליט הקדוש-ברוך-הוא לגלוֹת אלוקות בכל הבריאה, עד לרבדים התחתונים ביותר שלה, גם אלו שהצמצום מנע מהאלוקות להאיר בהם בגילוי. וזאת, כדי שגם שם יורגש, שהטבע הוא כוחו של הבורא. התגלות זו, היא באמצעות שם 'הוי"ה', וזהו תוכנו של הדיבר הראשון מעשרת הדיברות - "אנֹכי ה' אלוקיך' - פעולה משולבת של שמות 'הוי"ה' ו'אלוקים' יחד.