בעל התניאלשוב ולרצות את הארץ
"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר"
שמות, פרק י"ט, פסוק ב'
תחנה לא שגרתית
בני ישראל החלו את המסע אל ארץ הקודש. הם יצאו מרפידים לכיוון מדבר סיני, אך התחנה הבאה בדרך, היא לא רגילה. זו חנייה למרגלות הר סיני, שם צפויה להינתן להם התורה במעמד של התגלות אלוקית. אירוע חד-פעמי בהיסטוריה.
כבר בתיאור העצירה, יש פרט ייחודי ולא שגרתי. במהלך ארבעים השנה בהם נדד העם במדבר, בעודם עושים את דרכם ממצרים לארץ ישראל, אנחנו עדים לריטואל שחוזר על עצמו. בכל פעם שבני ישראל הגיעו לתחנה חדשה בדרך, הם חנו בה ונסעו ממנה. כל קטע נקרא 'מסע', וכל חניה ונסיעה משלימים יחד את המסע הכללי.
אך הניסוח של פסוק זה - שונה. הכתוב לא מסתפק בלשון הרגילה של "ויסעו… ויחנו", אלא מוסיף "ויבואו ויחנו". מה עומד מאחורי שינוי הנוסח?
מפרשי התורה1 מציעים לכך כמה הסברים. ולפי אחד מהם, הכתוב מוסיף כאן "ויבואו", כי החנייה בחורב היא למעשה "ביאה" אל ההר. זו התחנה בה"א הידיעה. היא כמעט המטרה הסופית של המסע - "תעבדון את האלוקים על ההר הזה"2.
שילוב ה'רצוא' וה'שוב'
תורת החסידות מעניקה ל-42 המסעות, אותם עשו בני ישראל במדבר, משמעות עמוקה. היא לא רואה בהם רק תחנות מעבר גשמיות בדרך אל היעד הסופי שהוא הארץ המובטחת, אלא דרגות רוחניות. עם כל מסע, העם נדרש להתעלות מרמה אחת לרמה נעלית יותר, עד ההגעה אל היעד - חיי תורה ומצוות בארץ ישראל, וכדברי המדרש: "למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה"3.
כמו אצל בני ישראל בימים ההם, כך בכל הדורות - קיימים שני מצבים, של 'ויסעו' ושל 'ויחנו'. אלו נטיות נפשיות המכונות גם 'רצוא' ו'שוֹב'. הראשון מסמל תשוקה וצימאון לאלוקות, אך המטרה היא לא להסתפק ולא לשקוע בעולם של ערגה ותשוקה, אלא לנצל את הצימאון כדי לבצע ולהגשים, להגיע אל ה'שוב' ולעסוק בקיום תורה ומצוות מעשיות בעולם הזה הגשמי.
מסעות ממצרים
לכן נאמר: "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים"4, 'מסעי' לשון רבים, ללמד שאף-על-פי שהיציאה ממצרים התרחשה בפועל רק במסע הראשון, כל אחד מהמסעות הבאים, נחשב אף הוא ליציאה ממצרים. וזאת מהסיבה הפשוטה, שכל עוד לא הגיעו אל היעד הסופי - בני ישראל נכחו עדיין ב'מצרים' - המְצָרִים והמגבלות הרוחניים בהם היו נתונים. כך כל מסע ומסע מבין מ"ב המסעות, היווה יציאת מצרים בפני עצמה.
וזוהי המשמעות הפנימית של מ"ב המסעות - 'ויסעו'. כלומר, נסיעה ממצב רוחני מסוים, היא למעשה מסע נוסף ביציאה ממצרים, שחרור ממיצרי וגבולי הנפש הבהמית, אל עבר מצב רוחני נעלה יותר. שלב נוסף בהתעלות ו'רצוא'. ואילו כל שלב ב'ויחנו', הוא צעד נוסף בדרך להוריד את ההתעלות למטה, אל המציאות המוגבלת - תנועת ה'שוב' בה האדם מקדיש את עצמו למילוי תכלית הכוונה האלוקית, לקדש את הגשמיות.