תזמון מדויק

מה מיוחד בראש-חודש?

בחודש השלישי לצאתם ממצרים, חודש סיון, הגיעו בני ישראל למדבר סיני. הם התקדמו לכיוון הר סיני, והתמקמו אל מול פני ההר. החנייה בהר סיני, הייתה שונה משאר המסעות והחניות שעבר עַם ישראל בדרכו אל הארץ המובטחת, שכן כאן ניתנה התורה מן השמים.

העם חווה באותה עת התעוררות גדולה, שהשתקפה באחדות אמיתית, וכדברי רש"י על הפסוק¹ "ויחן שם ישראל נגד ההר" - "כאיש אחד בלב אחד".

חז"ל² אומרים, שהחנייה הזו מול הר סיני, התרחשה ביום ראש-חודש סיוון, בשבוע השביעי ליציאת מצרים.

מפרשי התורה שואלים על כך:

מדוע הפסוק מוסיף ואומר שבני ישראל באו למדבר סיני "ביום הזה", ולא מסתפק בציון העובדה שהדבר היה בחודש השלישי ליציאת בני ישראל ממצרים? במילים אחרות: מה הקשר המיוחד בין הגעת בני ישראל לסיני, לראש-חודש סיוון?

התבטלות והתאחדות

הלוח היהודי, מבוסס גם על מחזור הירח החודשי וגם על מחזור השמש השנתי. בכל יום ראשון בחודש, שהוא למעשה ראש-חודש, יש 'מולד' חדש. הירח שמקבל את אורו מהשמש, נמצא בזווית כזו שהוא מקבל מהשמש מעט אור, כהארה שבוקעת דרך סדק צר. בהמשך, הירח הולך וגדל, עד שביום ט"ו בחודש יש ירח מלא. מאז הוא הולך ופוחת, עד שבערב ראש-חודש הוא נעלם. מיד אחר-כך יש 'מולד' חדש, וחוזר חלילה.

לפי פנימיות הדברים, ראש-חודש, יום 'מולד' הירח, מבטא את עניין הביטול. כמו הירח שאין לו אור משלו, והוא מאיר באורה של השמש, גם לימוד התורה כרוך בנושא הביטול. הלומד תורה בגישה נכונה וראויה, מתוך הכרה שהוא זוכה לעסוק בתורת ה' - הקדוש-ברוך-הוא "יושב וקורא ושונה כנגדו"³, כי הוא מאוחד עם חוכמתו ורצונו של הבורא⁴.

משער לשער

זה גם עניינו של המסע שעשו בני ישראל מהיציאה ממצרים, ועד בואם להר סיני. בהיותם במצרים, בני ישראל היו שקועים עמוק ברוע, במ"ט שערי טומאה, כתוצאה מההשפעה השלילית של התרבות המצרית. עם היציאה ממצרים, החלו בני ישראל תהליך של התנקות והזדככות, ועליה במ"ט שערי הקדושה, עד שנעשו ראויים לקבל את התורה מאת ה'. לכן יש מיום היציאה ממצרים עד יום קבלת התורה שבעה שבועות, שהם מ"ט ימי ספירת העומר, כהכנה למתן-תורה.

'שער החמישים' אליו הגיעו בני ישראל ביום מתן-תורה, מסמל גם הוא את הביטול המוחלט, וההתכללות באמת האלוקית הנצחית.

לכן חשוב להדגיש שהיום בו באו בני ישראל ל'מדבר סיני', לקראת השלמת ההכנות לקבלת התורה, היה ראש-חודש סיוון - יום שמסמל את הביטול לאלוקות.

1. שמות, פרק י"ט, פסוק ב'. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ו, עמוד ב'. הובא ברש"י על התורה כאן. ↩

3. תנא דבי אליהו רבה, פרק י"ח. ↩

4. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ה'. ↩