רצף של זיכוך העולם

תואר מטעה?!

בפרשתנו, התורה מספרת על שלוש המכות האחרונות בהן הוכו המצרים. לאחר מכות ארבה וחושך, באה המכה העשירית והקשה מכולן. 'מכת בכורות' שגרמה לכך שזעקת שבר עצומה בקעה כאחת, מכל רחבי הממלכה. פרעה התרוצץ מבוהל, מחפש את משה ואהרן, כדי לבקש מהם ומעַמָם לצאת ממצרים כי "אין בית אשר אין שם מת"¹.

מיד אחר-כך התרחש האירוע הגדול. אחרי מאתיים ועשר שנים בגלות מצרים, ביום ט"ו לחודש ניסן, "ויהי בעצם היום הזה, יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים"².

על לשון הפסוק הזה, שואלים מפרשי התורה:

מה משמעות הכינוי של בני ישראל כ"צבאות ה'"? גם שימוש במונח כמו "צבאות ישראל" יכול היה להתקבל כהגיוני, אך ההגדרה כ"צבאות ה'" יכולה להטעות שמדובר, כמו בהקשרים אחרים, בשם ה', בעוד שכאן מדובר על העם!

יש מבארים על פי המכילתא³ כי מאחר שהבורא מְלַוֶּה את עם-ישראל תמיד, גאולת מצרים כללה גם מימד של יציאת השכינה לחירות, ולכן בני ישראל מתוארים בתואר שניתן לייחס לקדוש-ברוך-הוא.

מעל ומעבר להגדרות

למעשה, השם 'צבאות' ביחס לקדוש-ברוך-הוא, אינו מוזכר בחמישה חומשי תורה, אלא מופיע רק בספרי הנביאים⁴. מה שמעלה את השאלה - מדוע שֵׁם משמות הקדוש-ברוך-הוא לא מוזכר כלל בתורה?

ההסבר לכך הוא, ששמו של דבר נועד לצקת משמעות המגדירה אותו. גם שמותיו של הקדוש-ברוך-הוא באים לספר על יכולות וכוחות שלו הבאים לידי ביטוי דרך שמותיו השונים. וכאן נעוץ ההבדל בין חמשת חומשי התורה לספרי הנביאים. משה רבינו זכה שהתורה תינתן לבני ישראל על-ידו, ומפני מעלתו הגדולה, משה קיבל את דברי התורה מדַרגה אלוקית גבוהה ונעלית ביותר, שאיננה מתחלקת לכוחות פרטיים והגדרות. ואילו הנביאים השיגו את האלוקות ברמות שונות, שמוגדרות ונקראות בשמות שונים.

משה והנביאים יחדיו

דווקא מפני העובדה שמשה היה דמות חד-פעמית שזיקקה את המפגש בין השמיים לארץ, ועליו נאמר "מחציו ומעלה אלוקים"⁵, עלה בידו להוריד את התורה כפי שהיא בדרגותיה העליונות, אל הארץ הגשמית. אך פעולה שכזו, יוצרת בעולם שינוי זמני בלבד, כי מפני הפערים הגדולים בין הדרגות, התורה לא הופכת לחלק בלתי נפרד מהעולם.

וכאן מופיעה גם מעלתם המיוחדת של הנביאים. לאחר שמשה רבינו הכשיר את העולם לקבל השפעה רוחנית כה גבוהה, יכלו הנביאים להאיר את הבריאה באמצעות אור אלוקי מצומצם ומוגדר יותר, אור שפועל בתוככי הגשמיות, ומחולל בה שינויים נצחיים. כך משה מצד אחד, והנביאים מצד שני, יוצרים רצף אחד של זיכוך העולם - מיציאת מצרים ועד הגאולה האמיתית והשלימה.

1. שמות, פרק י"ב, פסוק ל'. ↩

2. שמות, פרק י"ב, פסוק מ"א. ↩

3. שמות, פרק י"ב, פסוק מ'. ↩

4. שמואל א', פרק ט"ו, פסוק ב'. ↩

5. דברים רבה, פרשה י"א, פיסקא ד'. במדרש שם על הפסוק "משה איש האלוקים" (דברים, פרק ל"ג, פסוק א'), אומר רבי אבין: "מהו איש האלוקים? מחציו ולמטה 'איש', מחציו ולמעלה 'האלוקים'". ובפירוש "מתנות כהונה" (שם) מוסבר: "מתחת ליבו ולמטה - איש, אבל מליבו ולמעלה היה קודש, וכל מחשבת ליבו והשכלתו היה אלוקים". וראה גם הסבר בדרשה לפרשת משפטים, "בין מראה לחיזיון". ↩