המשימה של 'צבאות השם'

למה מוזכר 'צבאות'?

סוף-סוף זה קרה. לאחר גלות מרה ובלתי נסבלת שנמשכה 210(!) שנים, עַם ישראל יצא ממצרים, והתחיל במסע לארץ אבותיו - ארץ ישראל. הכתוב מפרט את המועד המדויק של האירוע הגדול והמכונן: צהרי יום ט"ו בניסן. זה היום וזו השעה של יציאת בני ישראל, "כל צבאות השם", מארץ מצרים.

מפרשי המקרא¹ תוהים, מדוע הפסוק משתמש כאן בשם 'צבאות', אליו אנו נחשפים רק בספר שמואל² בתור כינוי לאלוקי ישראל, ולא לבני ישראל?³

להבהרת הדברים, יש לעמוד על פשר העובדה שהקדוש-ברוך-הוא נקרא בשמות רבים ושונים. הרי הקדוש-ברוך-הוא הוא מהות הכוח המוחלט, האינסופי והלא מוגבל. אם כן, למה לכנותו בכינויים ושמות המגבילים אותו כביכול, ואינם מתארים את מהותו ועצמותו הפשוטה וחסרת ההגדרות?

אור פשוט

לפי פנימיות התורה, השימוש בתארים כמו "א-ל", "אלוקים", ואפילו "הגדול" או "הרחום", הנפוצים כשמות ותארים של הקדוש-ברוך-הוא בתורה ובספרות חז"ל, בא לתווך לנו כוח או יכולת אלוקית כפי שהם באים לידי ביטוי בעולמות המושגים המוגבלים רוחנית או אפילו אל עולם ההשגות האנושי המצומצם שלנו, בעוד הקדוש-ברוך-הוא בעצמו נשאר 'פשוט' - מופשט ונעלה מכל הגדרה או אפיון.

אלא שהדבר נכון בנוגע לכל השמות שבהם מכוּנֶה הקדוש-ברוך-הוא, מלבד שם הוי"ה שהוא הפנימיות הפשוטה וחסרת-הצורה של כל השמות, להיותו שמו של ה' כמו שהוא, נעלה מהעולמות הרוחניים, ומרומם מכל הגדרה. זוהי הסיבה שלשם הוי"ה מתווספים פעמים רבות שמות אחרים כמו "הוי"ה אלוקים"⁴ וכדומה, וזאת כדי לתאר כוח מסוים המתבטא עם האור ה'פשוט' הבלתי מוגדר.

חזרה אל השורש

לפי זה, מובן מדוע דווקא ביציאת בני ישראל ממצרים, נאמר: "יצאו כל צבאות הוי"ה מארץ מצרים". תפקידם הרוחני של בני ישראל במצרים, היה לאסוף ניצוצות של קדושה, כוחות רוחניים נשגבים ביותר, אשר נפלו אל גשמיות העולם⁵. איסוף הניצוצות, הנקרא גם 'עבודת הבירורים', התאפשר בזכות היאחזות בני ישראל בעוז באמונה הטהורה והמוחלטת, על אף הרדיפות והסבל הנורא. כך יצאו בני ישראל ממצרים, עם תוצאות יגיעתם הרוחנית.

האורות-ניצוצות הללו נקראים "צבאות הוי"ה", אלא שכאן השם הנוסף לשם "הוי"ה" לא נועד לשקף ירידה בהארת שם הוי"ה, כאמור, אלא לחדד את השלימות וההתבטלות של הניצוצות שחזרו והתעלו עד למקור הנעלה ביותר - אל הפשיטות המוחלטת.

.

1. ראה ביאורים ב'כלי יקר' לשמות, פרק י"ב, פסוק נ"א. רבינו בחיי לשמות, פרק ז', פסוק ד'. ועוד. ↩

2. שמואל א', פרק א', פסוק י"א. ↩

3. ראה גם להלן בדרשות "להתמקד במטרה" ו"רצף של זיכוך העולם". ↩

4. בראשית, פרק ב', פסוק ד'. ↩

5. 'פרי עץ חיים' (מכתבי האריז"ל), שער הקריאת שמע, פרק ג'. על-פי שמות רבה, פרשה ג', פיסקא י"א, תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד ב'. ↩