בעל התניאחיפזון ולא בחיפזון
"וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
שמות, פרק י"ב, פסוק מ"א
למה לברוח?
מצבם הרוחני של בני-ישראל טרם היציאה ממצרים, היה בשפל המדרגה1. שנים רבות של שהות בצל התרבות המצרית המקדשת את האלילוּת - מחד, ורומסת נורמות מוסריות ואנושיות - מאידך, עשו את שלהן. גם השעבוד הקשה תרם לירידה הרוחנית.
ואז, רגע לפני שבני-ישראל שקעו בתהומות טומאת מצרים, באה הגאולה. זה התחיל בשליחות של משה, ונמשך בעשר המכות ועוד שורה של אירועים מכוננים. בינתיים, בני ישראל נצטוו לקחת בעשירי בניסן2 כבש, סמל האלילות המצרית, להכניס אותו אל הבית, ולקשור אותו לכרעי המיטה.
בכך, בני ישראל פסעו צעד משמעותי לעבר נטישת אורח-החיים והאמונה המצריים, והתדבקות בשערי הקדושה האלוקית והאמונה היהודית. השלב הבא, היה הכנת קרבן הפסח לאכילה. על-פי הציווי, בני ישראל נדרשו לאכול את הפסח בערב של סיום יום י"ד בחודש "בחיפזון"3, כאשר הם לבושים בבגדי המסע, מותניהם חגורים, נעליהם ברגליהם ומקלותיהם בידיהם, והם מוכנים לצאת לדרך.
לאור הנתונים, מתעוררת תמיהה גדולה: מדוע צריך היה העם למהר לברוח ממצרים, כאשר פרעה עצמו מפציר בהם לצאת וכבר לא נשקפת להם כל סכנה ממנו?
החילוץ ממצרים
צריך להבין נכון את הסיטואציה בה היו נתונים בני ישראל. הם עמדו לעזוב ארץ, בה הם ואבותיהם גרו למעלה ממאתיים שנה, לטובת מסע אל ארץ לא נודעת, תוך כדי שהם נתונים במעבר נפשי חד. מַעֲבָר מעבדים החיים בטומאת מצרים - "ערוות הארץ"4, אל חיי קדושה מחוץ למצרים.
זו הסיבה ליציאה החפוזה. בני ישראל היו חייבים לברוח ממצרים, כדי לא לתת לאורח-החיים הקודם שלהם, להשפיע עליהם במצב חסר-יציבות שכזה. המהירות הייתה לצורך חילוץ מהשקיעה העמוקה בעולם המצרי, הבנוי על-פי סולם ערכים מעוות.
בשלווה וברוגע
זהו קו-מנחה שרלוונטי גם לחיים האישיים של כל אחד ואחת מאיתנו, שהרי "בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"5. בכל פעם שאנו עומדים בפני עליית שלב רוחני, עלינו לעשות את המעבר בשיטה של קפיצת מדרגה, אחרי מחיקה טוטאלית של המצב הקודם. אם לא נעשה זאת בהחלטיות ובחיפזון, אנו עלולים לחזור אל אזור הנוחות והחולשה שלנו.
אך למסע הזה יש סוף. בביאת המשיח, הבריחה הזו תיפסק באחת. מציאות העולם תזדכך ותשתנה, ולא נצטרך עוד להיחפז מפני הפגמים שבנו, ככתוב על הגאולה העתידה6: "כי לא בחיפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה', וּמְאַסִּפְכֶם א-לֹהֵי ישראל".