להתמקד במטרה

חנה לפני כולם

ההפטרה שאנו קוראים ביום הראשון של ראש-השנה, מגוללת סיפור מפעים ומרגש. חנה, הייתה נשואה לאדם נכבד ושמו אלקנה. חנה הייתה עקרה ולא נולדו לה ילדים, בעוד אשתו השנייה של אלקנה, פנינה, הייתה אֵם למספר צאצאים. חנה עלתה למשכן שילה, ונשאה שם תפילה לאלוקים.

בתפילתה, העתירה והתחננה חנה שתזכה לחבוק בן, ואמרה כי היא איננה מבקשת את הילד לעצמה, וחיי הבן שייוולד יוקדשו כליל לדבֶיקות בקדוש-ברוך-הוא.

אחד הפרטים המיוחדים בתפילת חנה, הוא הפנייה לקדוש-ברוך-הוא בשם 'צבאות'¹, שם שבפרשתנו מוזכר שלוש פעמים, ככינוי לעם ישראל בעת יציאתם ממצרים - "צבאות השם".

התלמוד² משבח את חנה, על כך שהייתה הראשונה לקרוא לקדוש-ברוך-הוא בשם 'צבאות', והיא אכן נענתה וזכתה לילד, הלא הוא שמואל הנביא, שבחזיונותיו השתמש בשם 'צבאות', ומאז גם הנביאים בדורות הבאים התנבאו בשם זה.

האמת המכוסה

הקדוש-ברוך-הוא נקרא בשמות רבים, אך לשבעה שמות יש מעמד מיוחד - "ז' שמות שאינן נמחקין"³. יש בהם קדושה מיוחדת, ואסור למחוק אותם. גם השם 'צבאות' הוא אחד מהם⁴. ונשאלת השאלה: מדוע בכל חמשת חומשי התורה, אין הקדוש-ברוך-הוא נקרא בשם זה אפילו פעם אחת?

להבהרת הדברים, נקדים כי האדמו"ר האמצעי, בנו של האדמו"ר הזקן, בעל-התניא ו'שולחן-ערוך הרב', סיכם⁵ את תמצית פועלו של אביו במשך ימי חייו, בגילוי אחדות ה' בעולם.

תורת החסידות מלמדת, כי על אף שבמבט שטחי, העולם מייצג פירוד ונבדלות מרוחניות, מדובר בכיסוי והעלם על מהותו האמיתית. לאמיתו של דבר, הכל הוא אלוקות - ואלוקות היא הכל. והמשימה המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, היא לחשוף את המהות הפנימית של הגשמיות.

מהות חיינו

איך עושים את זה? דווקא על-ידי שם 'צבאות'.

כולנו מתנהלים בין אוסף של מחויבויות, כמו פרנסה ודאגה לילדים ולמשפחה, וטיפול בבריאותנו הנפשית והפיזית. הכל חשוב, ולא ניתן לוותר על שום דבר. אך העומס הרב, עלול לגרום לפעמים לבלבול ואובדן מנוחת הגוף והנפש.

השם 'צבאות', מכוונן אותנו למטרה ממוקדת ובהירה. זו תזכורת שאנחנו חיילים בצבא ה'. זו מהות חיינו, וזו הסיבה לכל פעולה שאנחנו עושים בחיינו בעולם הזה. הכל מתבצע במסגרת הרצון האלוקי, למלא את שליחותנו בעולם. וההבנה שאנחנו עושים את הדבר הנכון, היא גם הדרך לעמוד בהצלחה בנטל המשימות, בעזרת ה' צבאות.

1. שמואל א', פרק א', פסוק י"א. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"א, עמוד ב'. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל"ה, עמוד ב'. ↩

4. רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ו', הלכה ב'. ↩

5. בהקדמה לספרו 'אמרי בינה'. ↩