האתר מוקדש לעילוי נשמת ר' אליהו בן יעקב ע"ה ופרידה בת חנה ע"ה רוזנברג
ב"ה
דרשה 10/10 לפרשה

עבודה שבלב

"וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי, וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה, וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה"

בראשית, פרק מ', פסוק י"א

כל אות משמעותית

הגישה המסורתית המקורית לדברי התורה הקדושה היא - שכל מילה, ואפילו כל אות בתורה, מדויקת בתכלית. בתלמוד מסופר כי התנא הנודע רבי עקיבא היה דורש על כל תג ותג של אותיות התורה "תילין תילין של הלכות"1.

תורת החסידות מוסיפה ומדגישה כי התורה איננה ספר היסטוריה גרידא. דבר שמוכח גם מהעובדה כי אף שהתורה סוקרת את דברי ימי האבות ובני ישראל, מאורעות משמעותיים רבים מבחינה היסטורית לא נכתבו בה. מכאן, שכל דבר שכן מסופר בתורה, נושא בחובו מסרים והוראות נצחיות לכל זמן ולכל מקום. 'תורה' מלשון הוראה2. לכן, התורה, על כל פרט ופרט שבה, היא "תורת חיים" המלמדת אותנו איך לחיות חיים של משמעות.

פרשתנו נפתחת בסיפור חלומותיו של יוסף, ומסתיימת בסיפור החלומות של שר המשקים ושל שר האופים. ויש לתמוה: בעוד שלגבי חלומות יוסף, ברור שמדובר בנושא רב-משמעות, עם השלכות לשעתו ולדורות, הרי בחלומות השרים לא מובן מדוע התורה מספרת על כך בפירוט רב, ולא מסתפקת בשורה התחתונה - הפתרון של יוסף? מה יש בחלומות הללו שמהווה הוראה לחיינו?

הגפן כמשל

החסידות מציעה פרשנות מרתקת לחלום שר המשקים, בו הוא רואה את עצמו מגיש כוס לפרעה, סוחט לתוכה ענבים ונותן אותה ביד פרעה.

הגפן היא משל ל'כנסת ישראל'3, המקור הרוחני האלוקי של נשמות ישראל. כשם שבכל עינב חבוי יין, כך בכל נשמה יהודית מסתתרת אהבה לקדוש-ברוך-הוא. כדי לגלות את היין שבענבים, נדרש תהליך של דריכה וסחיטה. ובנמשל, כדי להסיר את גסות הרוח המכסה על אהבת ה' הבוערת בלב כל יהודי, נדרש תהליך של התבטלות והכנעה.

שיא ההכנעה

העיתוי המומלץ לביצוע הליך ההתבטלות המדובר, הוא שעת התפילה. בספר התניא4 כותב האדמו"ר הזקן שיש לייחד זמן לפני התפילה כדי לכוון את הנפש למצב של הכנעה וכובד ראש. התחושות הללו מתעצמות במהלך התפילה, ומגיעות לשיאן בתפילת 'שמונה-עשרה', בה אנו עומדים בביטול מוחלט בפני המציאות האלוקית.

כאשר נתכונן לתפילה ברצינות הראויה, ונבטא את המילים בקול ובכוונה, נעורר את נשמתנו, ומתוך ההכנעה והביטול לאלוקות, אהבת ה' החבויה בלב תפרוץ החוצה. כך נעפיל לרמות רוחניות גבוהות, הנרמזות במושג "כף פרעה". עלייה שמשמעותה היא מעבָר ממצב בו האדם שקוע בעולם גשמי, לעמידה אל מול מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא.


  1. תלמוד בבלי, מסכת מנחות דף כ"ט, עמוד ב'. ↩

  2. זוהר חלק ג', דף נ"ג, עמוד ב'. 'גור אריה' למהר"ל לבתחילת פרשת בראשית, בשם הרד"ק לתהילים, פרק י"ט, פסוק ח'. וראה זוהר, חלק ג', דף קנ"ב, עמוד א'. ↩

  3. זוהר, פרשת ויחי, דף רל"ט, עמוד ב'. ↩

  4. 'ליקוטי אמרים', פרק ל'. ↩