בעל התניאכואב אך משתלם
"וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה"
בראשית, פרק ל"ט, פסוק א'
מטרת הסבל
פרשתנו עוסקת בשורה של אירועים בחייו של יוסף, הבן המשותף הראשון ליעקב ולרחל, ולכן גם בנו החביב והמועדף של יעקב. יעקב עושה ליוסף כתונת פסים מיוחדת. בהמשך יוסף מצוי במריבה עם אחיו, לאחר שהוא מספר להם על חלומותיו הרומזים על גדולתו העתידית. הריב מסלים לשנאת האחים את יוסף, ורצון לשפוך את דמו. למעשה הם מוכרים אותו לשיירת סוחרים, ואלה מביאים את יוסף למצרים.
גם במצרים, חייו של יוסף סוערים. הוא מנהל את משק ביתו של פוטיפר ומושלך לבית הסוהר. אך בהמשך, דווקא משם הוא עולה לגדולה ומתמנה ל'משנה למלך מצרים'.
ירידתו של יוסף למצרים, היא חוליה מרכזית בהשתלשלות הדברים שגררה בסופו של דבר את ירידת בני ישראל למצרים, מה שהביא בסופו של דבר ליציאת מצרים, ומשם לקבלת התורה בהר סיני - עליה נאמר: "היום הזה נהיית לעם"1.
ונשאלת השאלה: מדוע גם ירידת יוסף למצרים וגם שהותם של בני ישראל במצרים, היו כרוכים בכל-כך הרבה כאב וסבל? הרי הקדוש-ברוך-הוא בוודאי היה יכול לנהל את הדברים כך שהכל יתרחש בנסיבות אחרות, פחות מצערות?2
גילוי והמשכה
בתורת החסידות מוסבר, כי תפקידו של יוסף הוא לחבר בין העולמות הרוחניים הנעלים, לדרגות הגשמיות התחתונות ביותר. לכן הוא הורד למצרים והתמנה לתפקיד של מפרנס כל העולם, בני ישראל ושאר העמים, אנשים טובים ורשעים, ללא הבדל.
אחי יוסף, לא התערו בעולם הגשמי גם לאחר ירידתם למצרים, אלא המשיכו להיות רועי צאן - מקצוע שמאפשר להתנתק מהגשמיות. הם נהגו כך מחשש שמגע קרוב עם גשמיות העולם ועיסוק במשא ומתן מסחרי, לא יאפשר להם להמשיך להחזיק בדרגות הרוחניות בהן החזיקו. ואילו יוסף הצליח להישאר צדיק ולגדל בנים יראי שמים, תוך כדי מילוי תפקידו כ'משנה למלך מצרים' - מעצמת העל של אותם ימים.
למעשה, למרות השוני הרב בין דרך עבודת ה' של יוסף לזו של האחים, תפקידיהם חופפים, כשיוסף משמש חוליה אחרונה בשרשרת. וזאת, משום שרק בזכות עבודת ה' של האחים מתוך התבטלות ודבֵיקות לאלוקות, מתאפשרת עבודתו של יוסף הצדיק בגשמיות העולם. האחים ממשיכים ('מושכים') ומגלים את האורות הגבוהים מהעולמות הרוחניים העליונים, ויוסף מוריד אותם לתוך המציאות הגשמית.
צער רוחני
לכן יוסף 'הורד' מצרימה, שכן השפעת החיות והרוחניות אל תוככי גשמיות העולם, נחשבת לירידה גדולה מצד הבורא, כי בין הבורא לנבראים קיים פער עצום.
ירידת האור הרוחני הנעלה למצרים שהיא "ערוות הארץ"3, הדרגה התחתונה ביותר בגשמיות העולם, היא ירידה עצומה, שכביכול גורמת לבורא סבל וצער.
אך מטרתה של הירידה היא לתקן את מצרים, כדברי התורה כי לאחר השעבוד של בני ישראל במצרים - "ואחרי כן יֵצאו ברכוש גדול"4. הירידה לגלות היא כואבת ומצערת, אבל יש לה ייעוד ומטרה של יציאה וגאולה.