ברגע האמת

כתישה חיובית

על סיפור חלום הגפן של שר המשקים המופיע בפרשת השבוע, נאמר במדרש רבה¹: "בני ישראל נמשלו לגפן, שנאמר:² גפן ממצרים תסיע".

ליין יש מעלות נפלאות, ונאמר עליו³ שהוא "משמח אלוקים ואנשים", אך היין חבוי בתוך ענבי הגפן ויש צורך במאמץ וטרחה כדי להפיק את הפוטנציאל שגלום בענבים ולהפוך אותו ליין משובח.

העובדה שדווקא על ידי דריכת הענבים בגת, היין יוצא לעולם, היא משל הולם להסבר של תופעה מופלאה ביחס לזהות והאמונה היהודית.

מורשת ואמונה

ההיסטוריה של עם ישראל רצופה בסיפורי הצלה ניסיים, מיציאת מצרים עד ימינו אלה. גם בתקופות אפלות של רדיפות, צרות וגזירות - לפיד הקיום הנצחי של עם ישראל המשיך לבעור כנגד כל הסיכויים וההערכות הרציונליות.

אברהם אבינו היה הראשון שנשא את דגל האמונה בא-ל אחד. הוא התייצב כנגד כל אנשי דורו, כולל אביו ובני משפחתו שעבדו אלילים. ועל שם שכולם עמדו מעֵבר אחד והוא לבדו עמד מן העבר השני, הוא נקרא "אברהם העברי"⁴. אברהם העביר את מסורת האמונה לבנו יצחק, שהעביר אותה ליעקב, שנתן אותה לבניו, בני ישראל. בהמשך, עם ישראל זכה לקבל מה' את התורה בהר סיני.

הזהות האמיתית

ההפנמה המלאה של קבלת התורה, התרחשה דווקא בעת גזירת המן, כאשר סכנה מוחשית נשקפה לחייהם של כל היהודים. כל בני ישראל ללא יוצא מן הכלל החליטו, בפרץ של אומץ אמוני, להישאר נאמנים לאמונתם ולא להמיר את דתם (שכן, גזירת המן הייתה על היהודים דווקא, ולכן אם היו ממירים את דתם, לא היה המן עושה להם כלום. אך בני ישראל עמדו בניסיון, ובמשך שנה שלמה, היו כולם במצב של מסירות נפש ממש, בכל יום ובכל עת ובכל שעה, כי בכל שעה ושעה היו מוכנים למסור את נפשם להריגה, ולא לעבור על דתם, ולא עלתה על לב אף אחד מהם אפילו מחשבה להמיר את דתו חלילה⁵). על כך נאמר במגילת אסתר: "קיימו וקיבלו היהודים"⁶, ואומרים חז"ל⁷: "קיימו [בימי גזירת המן] מה שקיבלו כבר [במתן תורה]".

ונשאלת השאלה: כיצד ייתכן כי בעוד שבני ישראל עומדים במעלה רוחנית גבוהה, בעודם עומדים למרגלות הר סיני ושומעים את קול האלוקים, הם לא זוכים לקבל את התורה בצורה מושלמת, ואילו בימי גזירת המן, כשהם במצב רוחני נחוּת יחסית, הם כן זוכים לדרגה הגבוהה של קבלת והפנמת התורה בשלימות?

למה כאשר בני ישראל היו במדבר, במסע ניסי שהתנהל בתוך בועה רוחנית מנותקת מגשמיות, הם לא התעלו לדרגה שהאירה דווקא בזמן הקושי של גזירת המן⁸?

התשובה לכך היא, כי כשם שדווקא במצבי קושי, כאשר האדם שרוי במצב של סכנת חיים, פורצים ממנו כוחות שהוא עצמו לא ידע שקיימים בו, כך במצב של סכנה רוחנית, נחשפת זהותו האמיתית של היהודי - וכוח האמונה מתגלה במלוא העוצמה. בדיוק כמו היין שיוצא מן הגפן דווקא כשדורכים על הענבים.

1. בראשית רבה, פרשה פ"ח, פיסקא ה'. ↩

2. תהילים, פרק פ', פסוק ט'. ↩

3. שופטים, פרק ט', פסוק י"ג. ↩

4. בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ג. בראשית רבה, פרשה מ"ב, פיסקא ח'. ↩

5. 'תורה אור', מגילת אסתר, דף צ"ז, א'. דף צ"ט, ב'. דף ק"כ, ד'. ↩

6. אסתר, פרק ט', פסוק כ"ז. ↩

7. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח, עמוד ב'. ↩

8. ראה מאמר דיבור-המתחיל "ואתה תצוה" ה'תשמ"א, ב'קונטרס פורים קטן - ה'תשנ"ב' (תורת מנחם - ספר המאמרים מלוקט [מהדורת תשס"ד], חלק ג', עמ' ל"ו ואילך). ↩