בעלי החלומות

יעקב - יוסף

בתחילת פרשתנו, לאחר ציון העובדה שיעקב אבינו התיישב בארץ כנען, נאמר: "אלה תולדות יעקב", והתורה עוברת מיד לתיאור תולדותיו וקורותיו של יוסף.

תמהים על כך המפרשים: בדרך כלל, כאשר נאמר "ואלה תולדות", בא פירוט של הבנים והצאצאים של מושא העניין. אם כן, למה בענייננו הכתוב בכלל לא מזכיר את שאר בני יעקב, אלא רק את יוסף שאפילו לא היה בכור בניו של יעקב?

פרשני המקרא עונים על כך בכמה דרכים. רובם מסבירים את הקשר המיוחד של יעקב ויוסף, מצביעים על העובדה שהוא נחשב לבכיר והמיוחד שבשבטים, ואומרים כי לכן "תולדות יעקב" ככלל הינן יוסף הצדיק, שכן יוסף הוא הממשיך העיקרי של יעקב אבינו.

מעניינת במיוחד היא לשון המדרש¹: "זה נתגדל על ידי חלום, וזה נתגדל על ידי חלום". כלומר, יעקב נתבשר על גדולתו כאשר הקדוש-ברוך-הוא נִגלה אליו בחלום. וגם יוסף התבשר שהוא עתיד לגדולה - בחלום.

שני כוחות

התלמוד הבבלי מייחד סוגיה נרחבת לנושא החלומות, ואומר כי חלומותיו של אדם מושפעים ומקבלים השראה מהמחשבות שלו במשך היום: "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי ליבו"². אם-כן, נשאלת שאלה פשוטה: איך ייתכן שאדם יכול לחלום על דברים בלתי הגיוניים כמו ספינה (אונייה) המרחפת באוויר? הרי ודאי שבמהלך היום הוא לא ראה מחזה שכזה!

תורת החסידות מסבירה, כי בתודעה של האדם פועלים שני כוחות. האחד - כוח הדמיון, הפועל ללא הרף, וביכולתו לדמיין גם דבר בלתי הגיוני בעליל. והשני - כוח השכל וההבנה. כאשר האדם ער, כוח השכל מאלץ את כוח הדמיון לדַמות מציאות הגיונית בלבד. אך כאשר אדם ישן, כוח השכל מפסיק את פעולתו, בעוד הכוח המדמה ממשיך לדמיין, וכך מופיעים בחלום דברים בלתי הגיוניים.

הכל מהקדושה

בשורש הרוחני של הדברים, מקור החלומות הוא בדרגה רוחנית גבוהה המכונה 'עיגולים'. כשם שלעיגול אין התחלה ואין סוף, כך חלום לא מושפע מסדר הגיוני של מושגים כמו קדימה ואיחור, גבוה ונמוך.

הייחודיות של יעקב ויוסף, מתבטאת ביכולת שלהם לשלב את עולמות הקדושה עם הדרגות הנמוכות ביותר. יעקב נשלח מבית אביו, מעוז הקדושה, אל חרן³, הנחותה שבערי העולם, והקים שם משפחה יהודית לתפארת.

גם יוסף ירד מבית אביו אל מצרים הטמאה והנחותה, והצליח שם בעבודתו הרוחנית. הסיבה להצלחתם של שניהם זהה. מקור נשמתם גבוה מאוד, וגם עומק הקליפה לא משפיע עליהם, כי הם יודעים שגם הטומאה באה מהקדושה עצמה.

1. בראשית רבה, פרשה פ"ד, פיסקא ו'. ↩

2. מסכת ברכות, דף נ"ה, עמוד ב'. ↩

3. "חרון אף של מקום" - רש"י לבראשית, פרק י"א, פסוק ל"ב. ↩