שלושה שרים

פגישה במאסר

פרשתנו מגוללת את סיפורו של יוסף הצדיק, החל ממעמדו כבנו חביבו של יעקב, דרך ירידתו כעבד למצרים, ועד לעלייתו למנהל משק ביתו של פוטיפר, השלכתו לבית הסוהר, והמפגש עם שר האופים ושר המשקים, המוביל לנסיקתו ומינויו כ'משנה למלך מצרים'.

המפגש בין שרי פרעה ליוסף בבית הסוהר, מתרחש על רקע השלכתם של שר המשקים ושר האופים לבית המשמר בעקבות חטאם למלך. ורש"י¹ מפרט, על פי דברי המדרש², מה היו הפגמים בעבודתם לפני פרעה - שבעטיים נאסרו.

שר הקנה ושר הוושט

על פי תורת החסידות, שלושת שרי פרעה המוזכרים בפרשתנו, שר המשקים, שר האופים ושר הטבחים, מסמלים שלושה מושגים הקיימים הן בעולם הקדושה והן בעולם הקליפה. ולא פחות מעניין - הם קיימים ובעלי משמעות גם ב"עולם קטן - זה האדם"³. אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

שר המשקים מייצג את קנה הנשימה המכיל סמפונות שנועדו להעביר אוויר מהמוח אל הלב ומשם לשאר חלקי הגוף. בעולמות הרוחניים הוא מסמל את השפעת האורות והשפע. ואילו בעולמות הקליפה, הקנה מבטא את שאריות הרוחניות מהן כוחות הקליפה שואבות חיות.

בעבודת ה' האישית, כל יהודי נדרש למנות "שר" על הצינורות המחברים בין המוח והלב, כך שידיעת האלוקות שבמוח תשפיע על הלב וגם על שאר הגוף, לתרגם את ההבנה לרגשות - ובהמשך גם למעשים.

שר האופים מסמל את הוושט, הצינור שמוביל את המזון ואת המשקה אל הקיבה. הוושט מחבר בין הוורידים המעלים את הדם למוח ולקנה הנשימה המזרים את האוויר למוח וממנו. לכן בעולמות הרוחניים הוא נחשב מקביל לדיבור. בעולמות הקדושה, הכוונה למילים של תורה ותפילה, ואילו בעולמות הקליפה, הכוונה לדיבורים אסורים. כדי לוודא שאנחנו במקום הנכון מבחינה רוחנית, עלינו להבטיח שיש לנו שליטה על כל מילה שיוצאת מפינו, ולדבר אך ורק דברי קדושה ולא חלילה להיפך.

רתימת העוצמות

שר הטבחים הוא כנגד הוורידים שתפקידם הוא להזרים דם מהלב למוח. בעולמות הרוחניים מדובר על חיות של רתיחה והתלהבות לדבר מצוה בעולם הקדושה. ומהעבר השני - אש, התלהבות וריצה לדבר עבירה בעולם הקליפה.

מסופר בתלמוד⁴ כי החכמים ישבו ודנו בתכונותיהם של בני אדם שנולדו במזלות מסוימים. אמר אחד החכמים, שאדם שנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים, מכיוון שיש לו תכונות של 'דם חם'. העיר על כך חכם אחר, שיהודי שנולד במזל זה, צריך לנצל את כוחותיו בתחום לצד הקדושה, להיות שוחט או מוהל.

כך אדם שנולד עם מזג חם ונוטה להתלהב מדבר עבירה, יכול לנצל את התכונות הללו לעבודת ה' בהתלהבות מוגברת.

1. על פסוק א'. ↩

2. בראשית רבה, פרשה פ"ח, פיסקא ב'. ↩

3. מדרש תנחומא, פרשת פקודי, סימן ג'. וראה אבות דרבי נתן, פרק ל"א. ↩

4. מסכת שבת, דף קנ"ו, עמוד א'. ↩