בלי כעס ובלי טינה

תעצומות נפש

פרשת "וישב" עוסקת בשלב הראשון של השתלשלות האירועים שבסופו של דבר הביאה לירידת יעקב ומשפחתו למצרים. יוסף הוא הבן החביב והמועדף של יעקב אבינו, מה שיוצר מתיחות בינו לבין שאר האחים. מתיחות שמחריפה כאשר יוסף מספר להם על החלומות שחלם, בהם הוא רואה את עצמו בעתיד כמנהיג המשפחה שחולקת לו כבוד.

הריב בין האחים ליוסף מגיע לשיאו כאשר יעקב שולח את יוסף לראות את שלום אחיו שיצאו לרעות את הצאן. הוא מוצא אותם בדותן, והם מתכננים להרוג אותו. לבסוף הם משליכים אותו לבור, ולאחר מכן מוכרים אותו לשיירת סוחרים וכך יוסף מתגלגל למצרים.

מנקודת המבט של יוסף, המציאות קשה וכואבת. הוא נתקל בשנאה עזה מצד אחיו הרוצים ליטול את חייו, ומורידים אותו לבור מלא נחשים ועקרבים. וכאן אנו עדים לתופעה מופלאה. יוסף מצידו לא כועס על אחיו ולא נוטר להם טינה¹. להיפך, בסופו של הסיפור המפותל, הוא גומל בשפע טובה תחת הרעה שעשו לו.

מאין שואב יוסף את תעצומות הנפש הללו?

הכל לטובה

כפי שמסופר בפרשיות הבאות, סיפור מכירת יוסף הוביל להישרדות משפחת יעקב בשנות הרעב, ובהמשך לביסוסה במצרים. שם, במצרים, בני ישראל הפכו לעבדים עד יציאת מצרים - האירוע המכונן של התהוות עם ישראל שהוביל את העם למתן תורה, כאשר "היום הזה נהיית לעם"².

מעשה יוסף ואחיו, הוא דוגמה מצוינת הממחישה כיצד גם אירועים שנראים לנו שליליים ביותר, הם חלק מתמונה גדולה של השתלשלות עניינים שמזמנת לנו ההשגחה העליונה. ובהמשך, נבין כיצד לאמיתו של דבר - הכל לטובה.

יוסף הצדיק לא נטר טינה לאחיו בזמן אמת. הוא גם לא סיפר לאביו במפגש ביניהם כי האחים מכרו אותו לעבד. וזאת, כי בצדקתו הוא הפנים שכל מה שקורה לו הוא חלק מתוכנית אלוקית שהטוב שבה עוד יתגלה.

בדרכו של יוסף

נשתדל ללמוד מיוסף הצדיק. אם רק נבין שכל מאורע שאנחנו חוֹוִים הוא בהשגחה פרטית, לא נכעס ולא נשמור טינה כלפי אנשים שפגעו בנו. להיפך, נאמין ש"הכל לטובה", כדברי התלמוד³ ש"כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד" (= כל מה שעושה הקדוש-ברוך-הוא, לטובה הוא עושה). וננהג כמאמר המשנה במסכת אבות:⁴ "והווי דן את כל האדם לכף זכות".

1. ראה זוהר, חלק א', דף ר"א, סוף עמוד א' ואילך. תניא, ליקוטי אמרים, סוף פרק י"ב. ↩

2. דברים פרק כ"ז, פסוק ט'. ↩

3. מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב'. ↩

4. פרק א', משנה ו'. ↩