מותר האדם

עמידה בניסיון

זמן קצר לאחר בואו למצרים, יוסף הצדיק מוצא את עצמו חוֹוֶה מהפך גדול. מנערשהורד למצרים בשיירת סוחרים ונמכר לעבד, הוא הופך למנהל הכללי של בית פוטיפר, שר הטבחים של שרי פרעה.

בבית פוטיפר, יוסף נאלץ להתמודד עם ניסיון קשה. אשת פוטיפר חושקת בו ומנסה לשדל אותו בדרכים שונות לחטוא עימה. היא מחכה להזדמנות לשהות עם יוסף ביחידות, וזה קורה כאשר מגיע יום חג לאומי במצרים¹, ויוסף נכנס הביתה. בתלמוד² חולקים החכמים, רב ושמואל, לאיזו מטרה בא יוסף הביתה באותה שעה. לפי דעה אחת, יוסף התכוון להיענות להפצרותיה של אשת פוטיפר. ולפי הדעה השנייה, יוסף הגיע לעבוד את עבודתו בניהול חשבונות הבית. כך או כך, יוסף עומד בניסיון - וממאן להצעתה של אשת פוטיפר.

גם תרגום אונקלוס³ בוחר בפרשנות שפניו של יוסף היו מועדות לעיסוק בעניינים הקשורים למשרתו כאב-הבית. ולפי זה נשאלת השאלה: אם יוסף היה עסוק באותה שעה בענייני עבודת ה', ברור מהיכן הוא שאב את הכוח לעמוד בניסיון, אך כיצד הצליח יוסף להיות איתן בדעתו ולא לחטוא, בעוד ראשו שקוע בענייני חולין?

אדם ובהמה

בחסידות מוסבר, שיש נשמות גבוהות ששורשן מ'זרע אדם', ויש נשמות נחותות ששורשן מ'זרע בהמה'⁴.

ההבדל העיקרי בין אדם לבהמה הוא ברמת ההכרה. אדם, בשונה משאר בעלי החיים, ניחן בדעת - תכונה המאפשרת לו לגבש את הרגש ואת ההיגיון השכלי שלו לכדי מסקנה משוקללת⁵.

נשמות ששורשן מ'זרע אדם', מקורן בעולם האצילות, ולכן יש בהן את ההכרה והיכולת להבין ולחוש רוחניות ברמה גבוהה ביותר. ואילו נשמות ששורשן מ'זרע בהמה', מסוגלות להגיע להכרה באלוקות ברמה מצומצמת בלבד.

אין סתירה

המציאות הגשמית אותה אנחנו רואים וחוֹוִים, היא תוצר של רוחניות ופרי כפיו של הקדוש-ברוך-הוא, אך היכולת שלנו לחוש ולהבין את המהות האמיתית של העולם - מוגבלת. לכן, למרות שאנו מבינים כי המציאות שנשקפת לעינינו איננה המהות האמיתית של היקום, אנחנו עדיין מחוברים למימד הגשמי של קיומנו, ולכן גם לא תמיד עומדים בניסיונות, ולפעמים נופלים ונכשלים במילוי תאוות רעות.

כל זה קורה לנשמות שהשורש שלהן נחוּת. אך אצל יוסף הצדיק, גשמיות היא לא סתירה לרוחניות, אלא פנים אחרות שלה. לכן העובדה שיוסף היה טרוד ועסוק בשעת הניסיון בענייני ניהול שוטף של בית פוטיפר, לא מנעה ממנו לעמוד בניסיון. גם אז הוא המשיך לשאוב כוחות מהאור הרוחני המקורי המהווה את הגשמיות, שלאמיתו של דבר בטֵלה לגמרי אל מול הקיום האלוקי⁶.

יחד עם זאת שיוסף עסק בצורכי העולם הזה, הם לא בלבלו את מחשבתו מלהיות "מרכבה" לרצונו של הבורא (כמו מרכבה שבטלה לרצונו של האדם הרוכב ומנהיג אותה, ואין לה רצונות משל עצמה), ואפילו באותה שעה ממש בה עסק בענייני החולין, למרות שהם טורדים מאוד את המחשבה, לא נפסק הקשר שלו לה' אף לרגע אחד.

1. רש"י לבראשית, פרק ל"ט, פסוק י"א. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ו, עמוד ב'. ↩

3. לבראשית, פרק ל"ט, פסוק י"א (ושם: "ועאל לביתא למבדק בכתבי חושבניה" - ונכנס לבית כדי לבדוק בכתבי חשבונותיו). ↩

4. 'תורה אור', פרשת משפטים, דף ע"ד, ג', ואילך. וראה ירמיהו, פרק ל"א, פסוק כ"ו. ↩

5. מאמר דיבור-המתחיל "ואני נתתי לך", ספר המאמרים עת"ר (לאדמו"ר הרש"ב). ↩

6. 'דרך מצוותיך' (לאדמו"ר הצמח צדק), מצוות עבד עברי. ↩