האברבנאלליצור תרבות חדשה, לא חיקוי
"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ, וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ"
ויקרא, פרק י”ח, פסוק ג’
למה הוזכרו המצרים והכנענים?
בפרשתנו מדובר על איסור אכילת דם, ועל האיסור המיוחד לדור המדבר שלא לשחוט בהמה שלא לצורך קורבן, אלא אם כן הוּזה דמה על גבי המזבח. הנושא הבא הוא דיני עריות, ובין הדברים מפרידים חמישה פסוקים - “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ, וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ… וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'"1.
וצריך ביאור:
מה הם ‘מעשה ארץ מצרים’ ו’מעשה ארץ כנען’ המוזכרים בפסוקים? ומדוע הוזכרו דווקא כאן בין איסורי הדם לאיסורי עריות?
גם ביחס לאמור בהמשך הפרשה, יש לתמוה: מדוע בין דיני העריות, מופיע פסוק שמדבר בכלל על איסור עבודה זרה למולך2? מה עניינו של האיסור הזה דווקא כאן?
זהירות מהשפעת הסביבה
ההסבר טמון בעובדה - שכל אדם, כל משפחה, ואפילו אומה שלימה, מושפעים מהסביבה בה הם חיים. לרוב אנו סופגים אל קרבנו את התרבות וצורת ההתנהגות של הסובבים אותנו, ואלה מעצבים חלק לא מבוטל מההתנהגות שלנו.
בשלב זה בחיי עם ישראל, נראה כי הוא עם ללא היסטוריה משל עצמו, וגם עתידו עדיין לוט בערפל. אמנם היו שלושת האבות ושנים-עשר בני יעקב, אבל הם היו אישים בודדים ולא אומה, ומאז מותם חלפו מאות שנים.
התרבויות שעַם ישראל הכיר, הן התרבות המצרית שעד לא מכבר היה חלק ממנה, והן התרבות הכנענית המקובלת בארץ כנען, אליה נושאים ישראל את עיניהם. התרבות המצרית הייתה מלאה בעבודה-זרה, והתרבות הכנענית הייתה שטופה בגילוי-עריות. רעה חולה נוספת בתרבות הכנענית, הייתה עבודת המולך.
תרבות שתפיץ את דבר ה’
בפרשתנו מזהיר הקדוש-ברוך-הוא את בני ישראל, לבל ישעו בדברי הבל ושקר וילכו אחרי התרבויות המוכרות להם. תחילה באה האזהרה: “וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם”. אזהרה זו נאמרה כנגד העבודה הזרה שהייתה מקובלת במצרים. ובהמשך, הקדוש-ברוך-הוא מזהיר את בני ישראל להתרחק מגילוי עריות ועבודת המולך, שהיו נפוצים בארץ כנען.
על בני ישראל ליצור תרבות חדשה, שאינה חיקוי של התרבויות שקדמו לה. משהו מקורי ועצמי, שעד כה לא היה קיים בעולם. לכן עליהם להתרחק מכל התרבויות שהכירו עד כה, וליצור תרבות ודרך חיים על פי חוקי התורה ומצוותיה, דרך חיים שתפיץ את הקדושה ודבר ה’ בעולם.