גם נפרד וגם מעורב

מה פשר ההבדלים בהזאות?

שני קורבנות חטאת היה הכהן הגדול מביא ביום הכיפורים, ומזה מדמם ב’קודש פנימה’. הראשון - פר החטאת שהביא הוא עצמו כדי לכפר על חטאיו האישיים, והשני - שעיר החטאת שהביאו העם כדי לכפר על חטאיהם.

תחילה היה הכהן הגדול שוחט את הפר שלו, ומַזֶּה מדמו על הכפורת שכיסתה את ארון העדות. לאחר מכן, היה מזה מדם השעיר על פני הכפורת. בשלב הבא, היה שב ומזה מדם הפר, אך הפעם על פני הפרוכת שחצצה בין הקודש ובין קודש-הקדשים, ולאחר מכן, חוזר על אותה פעולה עם דם השעיר. לבסוף היה הכהן הגדול מערבב את הדם של שני הקורבנות יחד, ומורח את הדם המעורב על קרנות מזבח הקטורת, ומזה ממנו על גגו של המזבח¹.

ונדרש ביאור:

מה עניין ההזאות הללו? ומדוע ההזאה על הכפורת ועל הפרוכת הייתה מכל קורבן בנפרד, ואילו המריחה וההזאה על מזבח הקטורת הייתה מדם שני הקורבנות יחד?

המסרים של המשכן וכליו

להבהרת הדברים, יש לעמוד על עניינם של חלקי המקדש ושל כליו השונים. קודש-הקדשים מסמל את מקום השכינה, התורה ומקור הנבואה. השולחן, המנורה ומזבח הקטורת שנמצאים בקודש, מסמלים את עבודת ה’ בפועל על-ידי קיום המצוות. בנוסף לכך, השולחן רומז על שלימות בעושר גשמי, המנורה מורה על שלימות בחוכמה ובידיעות, ומזבח הקטורת מסמל את האמונות הנכונות בהן מאמין כל יהודי.

כולם שווים באמונה

בין בקודש-הקדשים ובין בקודש, היזה הכהן גם מדם השעיר וגם מדם הפר, שכן כל אחד מהדברים שנימנו לעיל, שייך הן לכהן-הגדול בפרט והן לעם ישראל בכלל. כל ישראל חייבים בלימוד התורה ובקיום מצוותיה, וכל ישראל יכולים להגיע לדרגת נבואה.

ואולם יש הבדלי רמות בסוגי החיובים, ויש מצוות רבות המיוחדות לכהן הגדול שבני ישראל לא מחויבים לקיימן. גם הרמה השכלית והעושר הרוחני, משתנים בין אדם לאדם, ולכן גם עבודת ה’ איננה שווה אצל כולם. זו הסיבה לכך שההזאות מדם השעיר ומדם הפר, היו בנפרד זו מזו, כדי להורות שעבודת ה’ של כל אחד ואחד שונה משל חברו, כל אחד בהתאם להשתייכות ולרמה שלו.

יוצאת מן הכלל, היא ההזאה על מזבח הקטורת, בה הכהן הגדול עירב את דם הפר ואת דם השעיר זה בזה, ומרח והיזה משניהם יחד. שכן, באמונה אין כל הבדל בין חלקי העם, וכל בני ישראל קטן כגדול, חייבים בכך בשווה.

1. ראה ‘משנה תורה’ לרמב”ם, ספר עבודה, הלכות עבודת יום הכיפורים, פרק שלישי, הלכה ה’. ↩