הדם ושתי הנפשות

מהי המשמעות של ‘בנפש יכפר’?

בפרשתנו מדובר על האיסור לאכול דם. והתורה מנמקת את האיסור - “כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר”.

ונשאלת השאלה:

מה פשר הדברים? מה היא “נפש הבשר” שנמצאת בדם? ומהי משמעות האמירה שהדם “בנפש יכפר”?

שלושה חלקים, שלוש כפרות

להבהרת הדברים, יש להקדים שהאדם מורכב משלושה חלקים - גוף, נפש חיונית, ונפש משׂכלת. כאשר אדם חוטא, כל חלקי הגוף משתתפים בחטאו, ולכן עליו לכפר על כל אחד מהם.

כדי לכפר על גופו, האדם מביא קורבן מן הבקר, הצאן או העוף, שנשחט על גבי המזבח. גוף הקורבן הנשחט ועולה על גבי המזבח, בא תחת גופו של האדם שהיה מוכן שיישחט בשביל הקדוש-ברוך-הוא, אלא שמאפשרים לו להביא קורבן כתחליף.

הנפש החיונית של האדם, היא זו שאחראית לתפקוד החומרי התקין שלו. היא הנפש המניעה את האדם לאכול, לישון, לדאוג לפרנסתו ולכל צרכיו הקיומיים. והדם, הוא זה שמאפשר את התנועה ואת החיים של האדם, וללא הדם - הגוף לא יכול להתקיים. ולכן, איבר שזרימת הדם אליו נעצרת, הופך למשותק ללא יכולת לזוז.

כדי לכפר על נפשו החיונית של האדם, מזים מדם הקורבן על גבי המזבח, וכאילו המקריב אומר שהיה מוכן למסור את נפשו ואת כל קיומו החומרי “לשם שמים”. וזהו פירוש המילים: “כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא”. כלומר, הכוח המניע את הגוף נמצא בדם. “וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם” - ולכן ציוויתי אתכם להזות מן הדם על המזבח, כדי לכפר על נפשותיכם.

השלמת הכפרה

לפי האמור, מובן מדוע אין לאכול את הדם, שכן אין זה ראוי שהאדם יאכל את הדם שהוא הנושא את הנפש. מה גם שהנפש הבהמית שבדם הבהמה עלולה להתערב בדמו, ובנוסף לכך, הדבר דומה לאכילת איבר מן החי.

הצלע השלישית היא, כאמור, הנפש המשכלת. יתרונו של האדם על פני בעלי-החיים, הוא היכולת שלו לחשוב ולדבר. הכפרה על הנפש המשכלת, לא נעשית על-ידי הקורבן שהוא דבר חיצוני לאדם, אלא היא תלויה אך ורק באדם עצמו. הכפרה הזו יכולה להיות רק על-ידי שהאדם יתחרט על חטאו ויקבל על עצמו שלא ישוב לסורו. ורק תשובה מתוך אמונה אמיתית של החוטא, ישלימו את כפרתו.